top of page

בעצם, יש לי עוד ילד?

מה גורם במערכת יחסים לפתח תפקיד הורה-ילד?

איך דאגה אימהית לבן הזוג יכולה להיות הרסנית בקשר

ואיך זה משפיע על יחסי המין במערכת יחסים?


 

משחקי תפקידים
מי האבא מי הילד

"נמאס לי להזכיר לו כל דבר."

"אני לא המזכירה שלו. אם אני לא אגיד לו הוא ישכח."

"אם אני לא אקבע לו תורים לרופאים הוא פשוט לא יילך."

"אם אני לא ישים לב להודעות בקבוצות הוואטספ של הכיתה, הילד לא ידע מה להביא לשיעור."


"באמת נמאס לך?" אני שואלת את סיגל בפגישה האחרונה לנו.

"ברור!" היא ממהרת לענות לי.

ברוך מסתכל עליי, כאילו נתפס כגנב בשעת מעשה, ואומר לי: "היא מתה על זה, זה עושה לה טוב לשלוט, היא חייבת להיות בשליטה וכל עוד אני לא עשה מה שהיא רוצה היא מתעצבנת עליי".

"נוח לך שיש מישהו שעושה סדר בעניינים?" אני שואלת אותו.

ושהוא שותק אני מבינה שזה קצת יותר מורכב.

סיגל וברוך מחכים שהשופט, במקרה הזה שופטת (אני) ירים את האצבע ויעשה "נו נו נו"... שזה לא קורה, הם מחייכים במבוכה ומתוסכלים עד יותר מהדינמיקה בינהם.

אין ספק שהתסכול ניכר אצל שנייהם.


מתחילת הקשר אצל ברוך וסיגל לפי מה שהם מתארים, סיגל לקחה את המושכות והובילה את מערכת היחסים. לברוך זה התאים, עד שהכיר את סיגל, התקשה לקבל החלטות, כך שהתאים לו שיש מישהי עם שתי רגליים על הקרקע, מובילה, יוזמת, שום דבר לא נעלם לה מהעין. היא נהנתה מהיחס המפרגן של ברוך, הוא הצחיק אותה, היה תמיד מוקף חברים סביבו והיה הכי זורם שאפשר.


מערכת היחסים התקדמה עם השנים, והיום שיש להם שלושה ילדים. הם מתקשים להתנהל בצורה מיטבית, לא מפסיקים לריב, מתקשים לדבר מבלי לכעוס, שתיקות רועמות, ויש ריחוק רגשי ומיני מתמשך.


בקשר שלהם נוצרה תלות הדדית לא בריאה המשרתת זה את צרכיו של זו.

ברוך יודע שיש תמיד מי שיציל אותו, וסיגל יודעת שהיא יכולה לסמוך אך ורק על עצמה ולכן היא מבצעת את כל המטלות בעצמה. מצב זה נוח לשנייהם, כביכול, כי הם מאוד מתוסכלים האחד מהשניה.

אם הדינמיקה שיצרו בינהם של מובילה ומובל, של אקטיבי ופאסיבי הסתדרה להם לפני שהצטרפו ילדים והמשפחה התרחבה, זה פשוט לא עובד יותר. המטלות והעומס הריגשי התגברו ופתאום הבינה סיגל שאין סיכוי שהיא יכולה לקחת הכל על עצמה. כל ניסיונותיו של ברוך להישתלב מחדש עלו בתוהו כי סיגל לא סומכת עליו שיעשה את המטלות בדיוק כמו שרוצה, וברוך, שמעולם לא תפס עמדה אקטיבית בבית נאלץ להתמודד מול סיגל כחסר אונים.

ברוך מוצא עצמו נהנה הרבה יותר להיות עם הילדים מאשר עם סיגל, יש לו חיבור טוב איתם ונראה שיש להם מכנה משותף מול סיגל.

כך נוצרה ביניהם מערכת יחסים עם תפקידים ברורים. הרבה מעבר למובילה ומובל. ברוך עם הילדים, וסיגל היא ההורה המבוגר האחראי. כמו אמא ובן.

עד כמה סיגל מסוגלת לשחרר את התפקיד האימהי שפיתחה במשך שנים מול ברוך? עד כמה ברוך מסוגל לקחת על עצמו תפקיד בוגר, המקבל על עצמו החלטות, גם מול סיגל?

נראה שברוך תלוי בסיגל, אך האם גם סיגל תלויה בברוך?

נראה שכן. אחרת התלות לא היתה יכול להתקיים. הם מושכים, מפעילים ומעצימים את התכונות המנוגדות של האחר, ומקיימים מעגל עזרה לא תפקודי שמנציח את עצמו שבו עזרה מולידה תלות.

דפוסי התנהגות המושרשים היטב במערכת היחסים שלהם משפיעים כמובן גם על יחסי המין.

במערכת יחסים בריאה אמהות לא מקיימות יחסי מין עם הילדים שלהם, וילדים לא מקיימים יחסי מין עם אימם.

עד היום, סיגל מחזיקה את רעיון הסקס בקשר, כאמצעי ענישה.

סיגל מחשיבה סקס כצ'ופר עבור ברוך. ואם הוא לא התנהג לפי מערכת הציפיות שלה, אין סיכוי שהיא תרצה להיכנס איתו למיטה.

ברוך מצידו יישאר מתוסכל, חסר אונים ויעניש את סיגל בהתנהגויות פאסיביות בבית, ויעניש אותה בחזרה על היעדר מיניות בקשר בינהם. כך נוצר מעגל אינסופי ובעיקר הרסני במערכת היחסים.

אותו מעגל אינסופי של יחסי אמא-ילד-אמא-ילד, לא ייעצר ברגע שנחשוף את המעגליות.

זה ידרוש משנייהם לשנות את מערך האקטיביות והפאסביות בקשר.

האם זה קל? לא, ברור שלא.

סיגל באומץ רב אומרת בקול: "האמת, שאני פשוט לא סומכת עליו".

אני שואלת אותה: "האם איי פעם סמכת עליו? איך את יודעת שאת לא, אם אפ'פעם לא סמכת עליו?

מתחילת הקשר שלכם את הובלת, תפסת את הפיקוד בקשר, מעולם לא עצרת לחשוב האם אפשר לסמוך עליו? איך זה לחיות לצד מישהו שאת לא סומכת עליו?"

ברוך מצידו לא נראה מופתע ועונה לה: "זה רק איתך ככה, בעבודה סומכים עליי, אני לוקח עליי אינספור אחריות, זה רק איתך שאין לי באמת מקום לקחת אחריות, אני מנסה ואת לא נותנת לי".


לסיכום,

העבודה מול הזוג המקסים הזה שמגלה לאט לאט את הדינמיקה ההרסנית שלהם בקשר אותה הם יצרו במהלך השנים, לא תיקרה ברגע. שינוי דפוסי התנהגות, ודפוסי חשיבה בקשר יצופו ויעלו כל פעם עד שיעיזו לשנות את התפיסה האחד של השניה במערכת היחסים.

זה לא רק שסיגל תצטרך לשנות את הדפוס האימהי שלה מול ברוך, גם ברוך יצטרך לשנות את הדפוס הילדי מולה. דפוסי ההתנהגות האלה הגיעו מהרקעים השונים שלהם. זה לא אומר שאין אפשרות להצליח לשנות, זה אומר ששנייהם יצטרכו לקחת אחריות אישית קודם כל על הצלחת מערכת היחסים ואז, לאט וביסודיות לחזק את האמון בקשר כדי לבסס את הקרקע עליה יוכלו לבנות מחדש את הקשר שלהם.



ענת סלע (MAׂ)

ייעוץ זוגי ומיני

מומחית למערכות יחסים.




פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page