דגלים אדומים בזוגיות: האם הייתם מזהים שמשהו השתנה?

"אם הייתה בגידה, הייתי יודעת."

"אם משהו היה קורה, בטוח שהייתי מרגיש."

אני מזהה נכון. מרימה דגל אדום!

אלו משפטים שאני שומעת לא מעט בקליניקה. הם נאמרים לעיתים בביטחון, ולעיתים דווקא מתוך חשש עמוק. כולנו רוצים להאמין שנדע לזהות אם משהו משמעותי השתנה במערכת היחסים שלנו. אבל המציאות מורכבת הרבה יותר.

רוב האנשים אינם מפספסים את הסימנים משום שהם תמימים או משום שאינם ערניים. הם מפספסים אותם משום שהם בני אדם. המוח שלנו בנוי להגן על תחושת הביטחון, לשמר יציבות ולהימנע ממידע שעלול לערער את העולם המוכר לנו.

הפסיכולוג החברתי ליאון פרסטינגר, שפיתח את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, הראה שכאשר המציאות מתנגשת עם האמונה שלנו, אנחנו נוטים למצוא הסברים שיאפשרו לנו להמשיך להחזיק באמונה הקיימת. אם אנחנו מאמינים שבן או בת הזוג אוהבים אותנו ולא יפגעו בנו, קל יותר להסביר שינוי בהתנהגות בעומס בעבודה, בתקופה לחוצה או בעייפות, מאשר לשאול את עצמנו האם משהו עמוק יותר השתנה.

מצד שני, גם הכיוון ההפוך עלול להיות מסוכן. יש מי שמפרשים כל שינוי קטן כהוכחה לבגידה. הודעה שלא נענתה, יציאה מאוחרת מהעבודה או רצון לקצת פרטיות הופכים מיד לעדות מרשיעה. לכן המטרה אינה להפוך לחוקרים פרטיים, אלא לפתח יכולת להתבונן במערכת היחסים בסקרנות, באומץ ובכנות.

אז איך בכל זאת יודעים שמשהו השתנה?

התשובה אינה נמצאת בטלפון הנייד, בסיסמאות או במעקב אחר מיקום. היא נמצאת באיכות הקשר.

בחנו את עצמכם

1. האם אתם מרגישים שבתקופה האחרונה אתם צריכים לעבוד קשה יותר כדי לזכות בתשומת הלב של בן או בת הזוג?

אחד הממצאים המשמעותיים של במחקריו של ג'ון גוטמן, (שחקר זוגות במשך עשרות שנים) הוא שמערכות יחסים אינן נבנות מרגעים גדולים, אלא מאלפי רגעים קטנים של פנייה לקשר, זו יכולה להיות הערה קטנה, שיתוף בחוויה, מבט, חיוך או ניסיון לנהל שיחה.

כאשר ניסיונות חוזרים ונשנים ליצירת קרבה נענים באדישות, הסחת דעת או דחייה, לא מדובר רק בפגיעה רגעית. לאורך זמן, זו עלולה להיות תחילתו של ריחוק רגשי.

שאלו את עצמכם: האם כשאני פונה לבן או בת הזוג שלי, אני מרגיש שפוגשים אותי, או שאני מרגיש שאני מפריע?

2. האם אתם עדיין יודעים מה עובר על בן או בת הזוג שלכם?

מתי לאחרונה שאלתם על החלומות שלהם? על הפחדים? על מה שמעסיק אותם באמת?

גוטמן מתאר את המושג Love Maps – "מפות האהבה". זוגות בריאים ממשיכים לעדכן את המפה הזו לאורך כל שנות הקשר. הם יודעים מה מרגש את בן הזוג, מה מכאיב לו, אילו אתגרים הוא מתמודד איתם ואילו שאיפות מניעות אותו.

כאשר החיים מתנהלים על אוטומט, קל להניח שאנחנו כבר מכירים הכול. בפועל, בני אדם משתנים כל הזמן. אם אנחנו מפסיקים להתעניין, אנחנו עלולים לגלות יום אחד שאנחנו חולקים בית עם אדם שהפך לזר.

שאלו את עצמכם: האם אני באמת מכיר את עולמו הפנימי של בן או בת הזוג שלי היום, או שאני מסתמך על מי שהיה לפני חמש שנים?

3. כשאתם מעלים קושי, מה אתם פוגשים?

סקרנות? הקשבה? רצון להבין?

או ביקורת, התגוננות, זלזול והתנתקות?

כאשר כבר אי אפשר לדבר על כאב מבלי שהשיחה תהפוך למאבק, הדגל האדום אינו בהכרח בגידה. הדגל האדום הוא שהמרחב הזוגי כבר אינו מרגיש בטוח.

שאלו את עצמכם: האם אנחנו עדיין מסוגלים לנהל שיחה קשה מבלי להפוך ליריבים?

4. האם אתם עדיין יכולים להיות פגיעים זה לצד זו?

החוקרת ברנה בראון מתארת את הפגיעוּת כלב ליבה של האינטימיות האנושית. אינטימיות אינה נמדדת בכמות הזמן שאנחנו מבלים יחד או בשאלה אם אנחנו יודעים את קוד הטלפון של בן הזוג. היא נמדדת ביכולת לומר: "קשה לי", "אני מפחד", "אני מאוכזבת", "אני צריך אותך".

כאשר בני זוג מפסיקים לחשוף את עולמם הפנימי, נוצר מרחק רגשי. המרחק הזה אינו בגידה, אך הוא עלול להפוך לקרקע שעליה משברים צומחים.

שאלו את עצמכם: מתי בפעם האחרונה שיתפתי את בן או בת הזוג שלי במשהו שהפך אותי לפגיע?

5. האם האינטואיציה שלכם מנסה לומר לכם משהו?

לא כל תחושת בטן היא עובדה, אבל גם לא כדאי לבטל אותה.

לעיתים קרובות אנחנו קולטים שינויים עדינים בהתנהגות עוד לפני שאנחנו מצליחים לנסח אותם במילים. השאלה החשובה אינה האם התחושה מוכיחה שבגידה התרחשה, אלא האם אנחנו מוכנים לעצור ולהקשיב למה שהיא מספרת לנו על מערכת היחסים שלנו.

אנשים המגיבים מתוך חרדה, עלולים לפרש כמעט כל התרחקות כסכנה לקשר, ואנשים המעדיפים הימנעות מקונפליקט נוטים דווקא להמעיט בחשיבותם של סימני ריחוק. לכן, לפני שאנחנו מפרשים את המציאות, כדאי שנכיר גם את דפוסי ההתקשרות של עצמנו.

שאלו את עצמכם: האם אני מגיב למה שקורה במציאות, או למה שאני חושש שיקרה?

האם דגלים אדומים מעידים בהכרח על בגידה?

התשובה היא לא.

רוב הדגלים האדומים אינם מעידים על בגידה. הם מעידים על שינוי.

השינוי יכול לנבוע ממשבר אישי, לחץ מתמשך, שחיקה, דיכאון, אובדן, קושי מקצועי או משבר זוגי. אבל הוא גם עלול להעיד על כך שהקרבה הרגשית הולכת ונשחקת.

חוקרת הזוגיות שירלי גלאס, שנחשבת לאחת המומחיות הגדולות בעולם לבגידות, כתבה שרוב הבגידות אינן מתחילות במפגש מיני. הן מתחילות הרבה קודם, כאשר נוצרים סודות, כאשר אדם אחד מפסיק לשתף את בן או בת הזוג בעולמו הפנימי ומתחיל לחלוק את אותם רגשות עם מישהו אחר. היא תיארה זאת באמצעות המטאפורה של "חלונות וקירות". בקשר בריא אנחנו פותחים חלון אל בן הזוג ובונים קיר מול גורמים שעלולים לאיים על האינטימיות. כאשר החלון מופנה החוצה והקיר דווקא כלפי בן הזוג, מתחיל להיווצר סיכון לקשר.

גם אסתר פרל, שחקרה במשך שנים בגידות ומערכות יחסים, מציעה להתבונן בתופעה באופן מורכב יותר. לדבריה, בגידה אינה תמיד תוצאה של היעדר אהבה. לעיתים היא משקפת חיפוש אחר חיוניות, משמעות או חלקים בזהות האישית שהלכו לאיבוד. ההבנה הזו אינה מצדיקה בגידה, אך היא מסייעת להבין מדוע טיפול זוגי אינו מסתפק בשאלה "מי אשם?", אלא מנסה להבין מה קרה למערכת היחסים בדרך.

דגל אדום או חרדת נטישה? לא תמיד קל להבחין ביניהם

בקליניקה אני פוגשת לא מעט זוגות שמגיעים עם אותה שאלה, אבל מסיבות שונות לחלוטין.

יש מי שמספרת: "בן הזוג שלי התחיל לעבוד שעות ארוכות יותר, הוא פחות זמין בטלפון, ואני בטוחה שהוא בוגד." במהלך התהליך מתברר שלא הייתה בגידה, אלא שחיקה מקצועית עמוקה ותחושת כישלון שהוא התקשה לשתף בה. דווקא הפחד להכביד על בת הזוג הרחיק אותו ממנה.

ומנגד, יש מי שאומר: "לא רציתי להיות חשדן. הסברתי לעצמי הכול – העבודה, העייפות, הנסיעות. רק בדיעבד הבנתי שכבר חודשים היינו שני אנשים שחיים זה לצד זו, אבל כבר לא באמת נפגשים."

שתי הדוגמאות מזכירות לנו עד כמה המציאות מורכבת. אותו שינוי בהתנהגות יכול לנבוע מסיבות שונות לחלוטין, ולכן המטרה אינה לנסות "לפצח" אם יש בגידה, אלא להבין מה קורה במערכת היחסים.

לא פעם, דווקא חוויות עבר משפיעות על האופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות. מי שנפגע בעבר מבגידה, גדל בבית שבו האמון הופר או חווה נטישה משמעותית, עלול לזהות סכנה גם במקום שבו היא אינה קיימת. מנגד, מי שחושש מעימותים או זקוק מאוד לתחושת היציבות בקשר, עלול להתעלם מסימנים ברורים ולהסביר אותם שוב ושוב.

לכן, לפני שמחפשים הוכחות, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחרת: האם אני מגיב למה שקורה כאן ועכשיו, או שאני מגיב גם לפצעים שאני נושא איתי מהעבר?

לעיתים, עצם היכולת להבחין בין שתי האפשרויות היא הצעד הראשון בדרך לשיחה אמיצה, כנה ומקרבת.

ומה אפשר לעשות אם זיהיתם כמה דגלים אדומים?

עושה רוח

לפני הכול – עצרו.

אל תחפשו ראיות. אל תהפכו לחוקרים. נסו לנהל שיחה.

שיחה שבה אתם מדברים על עצמכם ולא מאשימים. שיחה שמתחילה ב"אני מרגיש" ולא ב"אתה תמיד" או "את אף פעם". שיחה שמטרתה להבין ולא לנצח.

כאן נכנס גם אחד העקרונות שאני מאמינה בהם בעבודה הטיפולית – מובחנות. דייוויד סנארש, שהמשיך לפתח את רעיונותיו של מארי בואן, תיאר מובחנות כיכולת להישאר מחוברים לעצמנו גם ברגעים של חרדה ואי־ודאות. כשאנחנו פוגשים סימן שמערער אותנו, קל להיסחף אחרי פחד, לעקוב, להאשים או להתרחק. אבל דווקא היכולת לעצור, לווסת את החרדה, להישאר נאמנים לערכים שלנו ולבחור בדיאלוג, היא זו שמאפשרת להתמודד עם משברים בצורה בוגרת ומקרבת.

ייתכן שלא תגלו שהייתה בגידה.

וייתכן שכן.

אבל כך או כך, זוגיות טובה אינה נמדדת ביכולת לזהות בגידה בזמן. היא נמדדת ביכולת של שני אנשים להישאר סקרנים זה כלפי זו, לשוחח גם כשכואב, ולבנות מחדש אמון כאשר משהו נסדק.

בחנו את עצמכם

אם במהלך הקריאה מצאתם את עצמכם מהנהנים שוב ושוב, עצרו לרגע ושאלו:

• האם אני מרגיש או מרגישה שרמת הקרבה בינינו השתנתה?

• האם אני עדיין מכיר או מכירה את העולם הפנימי של בן או בת הזוג?

• האם אנחנו מסוגלים לדבר על נושאים קשים בלי לחשוש מהתגובה?

• האם אני פועל מתוך עובדות או מתוך חרדה?

• האם יש משהו שאני כבר הרבה זמן מרגיש, אבל נמנע מלשים עליו מילים?

אם עניתם "כן" על שתיים או שלוש מהשאלות, ייתכן שמדובר בשינויים טבעיים שכדאי לתת עליהם את הדעת.

אם עניתם "כן" על ארבע או יותר, אל תחכו שהריחוק יעמיק. גם אם אין בגידה, ייתכן שמערכת היחסים שלכם מאותתת שהיא זקוקה לתשומת לב.

ולבסוף, אולי השאלה החשובה ביותר אינה האם בן או בת הזוג בוגדים.

השאלה היא האם אתם עדיין מרגישים בטוחים זה עם זו.

האם אתם יודעים על מה בן הזוג שלכם חולם, ממה הוא מפחד ומה מכאיב לו.

האם אתם עדיין בוחרים זה בזו גם בימים השגרתיים, לא רק ברגעים הגדולים.

כי בגידה אינה מתחילה ברומן. היא מתחילה פעמים רבות במקום שבו הסקרנות מתחלפת בהנחות, השיתוף מתחלף בשתיקה והקרבה מתחלפת במרחק.

ודגלים אדומים אינם נועדו לעורר פחד. הם נועדו להזמין אותנו לעצור, להתבונן ולשאול: מה מערכת היחסים שלנו מבקשת מאיתנו עכשיו?

ענת סלע (MAׁׁׂׂׂׂׂ)

ייעוץ זוגי ומיני