להאמין במה שאני לא רואה


השבוע הועלה פוסט באחת מקבוצות הנשים הפופולריות בו אישה אנונימית חושפת את סיפור חייה ומגלה שאחרי 18 שנה בזוגיות ושלושה ילדים, בעלה מכור למין ולזונות.

גילוי מרעיש נוסף הוא שזה היה עוד הרבה לפני שהם הכירו.

להאמין במה שאני לא רואה

מה עושים עם המידע הזה? איך ממשיכים הלאה? היא שואלת בסיום הפוסט, ומוסיפה אני רוצה להכיר גבר שאני יכולה לסמוך עליו במאה אחוז.

שפע של תגובות היא קיבלה, החל מקללות וגידופים על הבחירה שלו בהתמכרות מסוג זה, לבין תזרקי אותו לקיבינימט, וגם אלה שאומרות שזה לא הסוף. זה משבר עליו יש לעבוד, לצלוח ולהתגבר. הרגישות ביניהן שלחו אותה לבדיקת מחלות מין. כמה פרקטי.


אין ספק שגילוי כזה הוא מטלטל. לחשוב שאת חיה את חייך, שולטת ומכירה את בן הזוג שלך, הופך בין רגע לשקר אחד גדול.

אף אחד לא אוהב או רוצה להרגיש מרומה, בטח אם זה בחיים האישיים והאינטימיים שלך. מידת החשיפה והפגיעות במין וסקס גדולה מאוד. לחשוב שיש מישהו ששותף לחשיפה הזאת בלא ידיעתך יכולה להטריף את הדעת ואין ספק שאין דרך אחת נכונה לפעול במקרה כזה.

בכל מקרה, הרבה לפני שרצים לדבר הבא, יש כמה שלבים שצריכים לעבור עוד לפני.

אחד מהם והמשמעותי הוא להתאבל על מה שהיה. לא על זה אני רוצה להרחיב פה אלא על המסוגלות להמשיך לחיות עם אותו אחד שפשע, רימה והונה.


האם יש מדרג לבגידה? האם יש הבדלים בין סוגי הרמייה וההונאה למי שבעלה בגד בה פעם אחת או היה לו רומן מתמשך, או כזה שרק הלך לפרוק יצרים מיניים אצל זונות.

בכל מקרה הגילוי הוא מרעיש, מטלטל, מפרק ועלול להיות הרסני.

אני רוצה להתייחס בבלוג זה לבחירה להישאר במערכת יחסים כזאת. זה דורש לצאת מחשיבה מיינסטרימית, לחשוב יצירתי ומחוץ לקופסא. יש כל מיני אפשרויות. הנה אחת מהן.

עם השנים בעבודתי בקליניקה פגשתי זוגות רבים, שונים ומגוונים. מה שלימד אותי שאין דרך אחת נכונה. ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יתאים לאחר. זה לא אומר שהדרך של הזוג הזה היא לא נכונה .

יש מה יחזיק לאורך זמן . ולא מתוך הישרדות, אלא מתוך הכרה ואהבה לעצמי ולמסוגלות שלי להתמודד עם המצב החדש בקבלת תמיכה מלאה. מקצועית, אישית וזוגית.

הבחירה להישאר במערכת יחסים כזאת, תפיל את מרבית העבודה הזוגית על מי שבגדו בו, מקרה הזה על האישה.

הבחירה להאמין במה שהיא לא רואה, זאת תהיה העבודה שלה כדיי להציל את מערכת היחסים הזאת.

להבין שהאיש היקר לה, זקוק לטיפול וגמילה מהתמכרות בה נמצא, ולדעת עם המון חמלה ואמפתיה שהוא במצוקה לא פחות גדולה ממנה.

הרצון הראשוני יהיה להשוות. מי נפגע יותר. ויצר הנקמנות יפעל כמעט על אוטומט. השלב השני יהיה כעס עצמי, הלקאה עצמית והתמודדות עם האשמות עצמיות.

מראש אני אגיד, שאין לזה תכלית.

לכל מטבע יש שני צדדים וגם בסיפור הזה.

ההתמכרות של האיש, וההתמודדות עם אדם מכור. התמכרות היא מחלה, ויש דרכים לטפל בהתמכרויות ממש כמו שמטפלים במחלות כרוניות.

האישה, ממקום פאסיבי שנכפה עליה להתמודד עם ההתמכרות של בעלה ושיקום האמון בו ובמעשיו.

אחת ההתמודדויות הנוספות בכל סיפור כזה היא להבין שהילדים במקרה הזה, לא צד. אין ספק שיש לעשות הכל כדיי שהילדים יקבלו את הטוב ביותר מההורים שלהם (זוגיות, מערכת יחסים ותקשורת ביניהם), אך בכל שלב זאת לא הסיבה ל-למה לא לפרק.


אדם בחייו שואף ליציבות ולמחויבות, ועומל כל חיו לשמור על כך. רעידות אדמה נפשיות ורגשיות קשות ככל שיהיו ניתנות לא לתיקון, כי אם להקמה מחדש.


ענת סלע, MA

מומחית למערכות יחסים.





פוסטים אחרונים

הצג הכול