ריחוק יוצר קרבה. איך זה עובד באמת??
נשואים ודבוקים או נשואים ומשחררים? בכלל חשבתם פעם על להיפרד כדיי שהזוגיות שלכם תוכל להחזיק מעמד זמן רב יותר ואפילו להיות טובה יותר?
אין לחץ, יש עבודה, אין טירוף יש את החיים, אין באמת סיבה מיוחדת חוץ מאשר לשבור את השגרה. אז התחתנו אז מה?
זה אומר שאפשר להיפרד כדיי להיזכר. כדיי לחשוב מרחוק עליך ועל הבית.
וכן גם אם זה טכני, או מאוד נקודתי, זה עובד.
השבוע נסעתי לאילת. עם חברה. מאחור אבל בלב נשארו בן זוגי היקר ושני הילדים שלנו.
נסעתי כדיי לנשום, כדיי להתרחק ובעיקר כדיי להתגעגע.
להיפרד כדיי לחזור עם כוחות מחודשים, אוהבת יותר, מעריכה יותר ובעיקר כדיי להבין שמה שיש לי הוא חד פעמי.
"אז מה עשית באילת אמא", שאל אותי בן ה4.5,
"נסעתי לנוח" אמרתי לו.
"מה, אבל אפשר לנוח בבית, למה לנסוע לאילת?"
לא באמת הצלחתי להסביר את הפשוט והמובן מאליו, נכון, לנוח אפשר בבית, רק שזה לא קורה. ולא מתגעגעים שנשארים בבית. ולא נזכרים בטוב, ולא מקבלים פרופורציות למה שנראה לנו הכי דרמטי.
וכן, כנראה שצריך לנסוע רחוק כדיי להרגיש קרוב. זה אפילו הגיוני.
יהודית רביץ שרה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ווואו כמה זה נכון, לפעמים צריכים להתרחק כדיי להבין היכן אני נמצאת, ומה המשאבים העומדים לרשותי, ובכלל לתפוס נקודת מבט שונה קצת, טובה יותר, ברורה יותר, כאילו לא שיפוטית.
זוגיות יכולה להיות בעלת כמה פנים והיא לא חייבת להתאים תמיד לקונצנזוס. כל אחד יבחר את מה שעושה לו הכי טוב והכי נכון, ויחייה לפי אמות המידה הפרטיות שלו ולא לפי הכלל.
אני שומעת על יותר ויותר זוגות שמחליטים על ימים בנפרד. ישנים לחוד, בחדרים נפרדים. בדיוק בשביל להתגעגע.
אגב, בעולם היהודי הדתי זה נעשה מהיום הראשון, זה מבחירה, לא אישית אבל בכל זאת, חשבו על זה קודם....
מה אני בעצם אומרת?
תתרחקו קצת, כדיי שתוכלו להתקרב.
תהיו קצת יותר קשות להשגה, זה יגרום להתעניין בכן יותר.
אין בעיה ליצור ספונטניות, זה אפילו עוזר לה להיות ספונטנים יותר.
תבחרו את הפרטנר שאיתו אתן הולכות להתגעגע. אני בחרתי בחברה טובה טובה, אנחנו באותו ראש, אוכלות אותו לפעמים אחת לשניה יותר מדיי אבל בתכלס גם ששותקות אנחנו חושבות בדיוק על אותו הדבר.
זה שווה. ומומלץ!