הבלוג: מאמרים מעוררי מחשבה על זוגיות ומיניות

כמה פעמים אנחנו דואגים, מזכירים, מנהלים, מתערבים ואפילו מנסים להציל כי כל כך אכפת לנו? באיזשהו שלב אנחנו כבר לא יודעים איפה נגמרת האחריות שלנו ומתחילה האחריות של האדם שמולנו. בחופשה המשפחתית, בתוך הזוגיות שלי ואפילו בקליניקה, השנה פגשתי שוב ושוב את הגבול הזה. הבנתי שלהיות מובחנת לא אומר להיות פחות אכפתית, אלא ללמוד לאהוב, להיות שם ולהשפיע, בלי לקחת על עצמי את החיים, הבחירות וההצלחות של האחר. זה בלוג אישי על מה שאני עדיין לומדת. לעשות את החלק שלי, ולסמוך על מי שמולי שיעשה את

אם משהו היה קורה בטח הייתי מרגיש אם היתה בגידה, הייתי יודעת. אלו משפטים שאני שומעת לא מעט בקליניקה. הם נאמרים לעיתים בביטחון, ולעיתים דווקא מתוך חשש עמוק. כולנו רוצים להאמין שנדע לזהות אם משהו משמעותי השתנה במערכת היחסים שלנו. אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. רוב האנשים אינם מפספסים את הסימנים משום שהם תמימים או משום שאינם ערניים. הם מפספסים אותם משום שהם בני אדם. המוח שלנו בנוי להגן על תחושת הביטחון, לשמר יציבות ולהימנע ממידע שעלול לערער את העולם המוכר לנו.

האם יש טעם לשקם מערכת יחסים לאחר בגידה? האם רק מי שנמצא במערכת יחסים דפוקה יבגוד? מהי ההגדרה הטובה ביותר לבגידה? מנפצת מיתוסים על בגידות