אנחנו יושבים בארוחת ערב רומנטית, משהו מושקע ממש, חוף ים, שומעים את הגלים מתנפצים על הסלעים מתחתינו, שותים יין מעולה, אני מספרת לו על הרצאה מעולה שהעברתי הייום בעבודה, כולי עפה על עצמי, בכלל לא שמתי לב שהוא כבר לא מקשיב לי. ואז, הוא אומר לי "אני חושב על זה כבר הרבה זמן, והחלטתי שאני פשוט צריך להגיד לך, בואי נפתח את היחסים שלנו".
הנחתי את המזלג הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "לפתוח לפתוח, או לפתוח?"
"לפתוח לפתוח" הוא עונה לי.
אני לא ממש מופתעת, היו לי ולו רומנים קצרים בעבר, ואיכשהו תמיד חזרנו להיות יחד. פעם האחרונה שחזרנו האחד לזרועות השנייה היה תחת המחויבות שאנחנו מסיימים עם אחרים, ומתחייבים באופן מונוגמי האחד לשנייה.
והנה, אני ניצבת שוב בפני הרצון שלו לפתוח שוב את הזוגיות שלנו.
"איך זה יעבוד הפעם?" אני שואלת אותו.
אני לא יודע, הוא ממהר לענות לי. מה שאני כן יודע שמשמעם לי, ושיש לי הזדמנות שאני חושב שאני לא רוצה להחמיץ. דיברנו לפני שנתיים על מונוגמיה, אני איתך ואני רק איתך. לאחרונה אני מוצא את עצמי שוב חושב על אחרות. חושב ורוצה לפעול לכיוונן. דיברנו על זה שנהיה האחד עם השניה בבלעדיות, אבל אני לא מסוגל. אני יודע שאני רוצה אותך. את האמא של הילדים שלי. אנחנו חיים יחד מעל לעשרים שנה, זה יכול לעבוד לנו אם נחליט שאנחנו רוצים שזה יעבוד, רק בואי נחליט על חוקים כאלה שיאפשרו לזה לקרות."
"איך אפשר לפתוח מצד אחד ומצד שני לדבר על חוקים ומגבלות?"
יושבים מולי בקליניקה מלי ואבי (שמות אחרים), ותוהים איך אפשר לפתוח את מערכת היחסים, לצד גבולות ומגבלות.
כמה כנות ואומץ נדרשים כדיי להצליח להגיד את כל מה שיושב בראש בידיעה שהמידע יתקבל באופן שלא יפוצץ את מערכת היחסים.
אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך הפעם הם מסבירים לי. עד היום חשבנו שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. מסתבר שלא ממש.
אם יש משהו מאוד ברור במערכות יחסים מונוגמיות הוא ההתחייבות הבלעדית האחד לשניה וכל סטיה ממנה תחשב כבגידה.
במערכות יחסים פתוחות, אי הנאמנות מקבלת התייחסות שונה. היא אפילו לא נקראת אי נאמנות.
אחת מהדרכים לפתוח מערכת יחסים, היא לקבוע סט חוקים כזה שיצליח לשמר את העוגן הראשי עם הקבוע, לצד האנשים האחרים.
מה זה אומר סט חוקים? בגלל שמערכת היחסים עומדת לקבל צורה שונה שהיא אינה מרובע אחד וברור, אלה משהו יותר עגול ומפוזר נדרשים חוקים שיבהירו את הגבולות במסגררת שינוי הצורה.
הנה כמה נקודות לחשוב עליהם:
מספר האנשים במקביל?
האם לקיים פגישות מיניות בבית המשותף?
אם מרגישים שמתאהבים מה עושים?
אם מרגישים קנאה מה עושים?
כיצד מתחזקים לצד כל הטוב הזה את הזוגיות שהיא העוגן?
האם מספרים לאחרים?
מי מעורב במסגרת החדשה שאתם יוצרים?
האם אפשר להיות עם אנשים שאנחנו מכירים?
כל עוד מערכת היחסים יציבה וטובה, ויש תקשורת מצויינת בין בני הזוג, אין הקטנה, תחרותיות, קנאה זה יכול לעבוד, כל עוד באמת יש את המסוגלות לדבר ולשתף בתחושות וברגשות.
דווקא חוקים ומסגרת מסודרת יכולה לעזור לרצונות שלכם להתקיים.
אנחנו חיים בחברה מונוגמית, פטריארכלית, סטרייטית, בה יש סטאטוס קוו אחד וברור על הדרך לחיות את החיים. וכל יציאה ממנה מעוררת הרבה שאלות, ביקורת ונושאת עמה הרבה בוז.
אם אתם מאמינים שזאת הדרך הטובה שלכם, אם אתם חושבים ששניכם תצליחו להיות מאושרים באופן הזה תתגברו על כל רעשיי הרקע ותישארו עם האמת שלכם.
קחו איש מקצוע שילווה אתכם במיוחד בתחילת התהליך המשותף. תעזו להעזר באדם נוסף שאינו מעורב רגשית לעבד את החוויה המשותפת.
זה לא מתאים לכל זוג. וזה הרבה מעבר לטרנד חולף. זה יכול להיות צורת חיים המתאימה לאנשים מסויימים.
בהצלחה
ענת סלע
מומחית למערכות יחסים.