תפסתי אותו. זה נגמר!
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 4 דקות
כמעט כל זוג שמגיע אחרי גילוי הבגידה שואל את אותה שאלה:
"איך בונים אמון מחדש?"
עם הזמן גיליתי שזו לא תמיד השאלה הנכונה.
כי בגידה, במקרים רבים, לא מתחילה במקום שבו כולם מחפשים אותה. לפעמים היא גם לא מספרת רק סיפור על פיתוי, תשוקה או גבול שנחצה.
לפעמים היא חושפת משהו עמוק יותר על מבנה הקשר עצמו.
על המקום שבו הקירבה גדולה, אבל העצמי בתוך הזוגיות רחוק מאוד עד לא קיים.
אביבית ודין יושבים מולי, יש מתח גבוה באויר והוא מורגש בכל תזוזה שלהם.
היא יושבת בקצה הספה, הגוף שלה מתוח קדימה, כאילו כל השרירים דרוכים לשאלה הבאה.
הוא נשען אחורה, שקט מדי, מבטו יורד אל הרצפה בכל פעם שהמילה "היא" עולה בחדר.
הבגידה כבר נחשפה. הפרטים כבר נאמרו. הטלפונים נבדקו, ההודעות נקראו, השאלות נשאלו שוב ושוב.
ועכשיו מגיעה השאלה הגדולה באמת.
"אז מה עושים עכשיו?"
רוב הזוגות שמגיעים לקליניקה אחרי בגידה מגיעים עם הנחת יסוד אחת ברורה:
בגידה היא או סוף הסיפור, או משבר שצריך "לעבור" כדי לחזור למה שהיה.
אבל השנים בקליניקה לימדו אותי משהו אחר לגמרי.
בגידה כמעט אף פעם לא מתחילה במקום שבו כולם חושבים שהיא מתחילה.
והיא גם כמעט אף פעם לא נגמרת במקום שבו כולם מפחדים שהיא תיגמר.
בגידה לא מתחילה במיטה
אנחנו רגילים לחשוב על בגידה כאירוע מיני. רגע אחד שבו מישהו חצה קו ברור. לא משנה אם זה היה רגע אחד בודד או כמה רגעים מתמשכים.
בגידות רבות מתחילות הרבה קודם. לא במגע, אלא במבנה הזוגי עצמו.
מבנה זוגי בעייתי הוא לא בהכרח כזה שיש בו הרבה ריבים, מבנה בעייתי יכול להיות גם בזוגיות הנראית מתפקדת, שקטה. אבל, כל עוד בני הזוג אינם שלמים או אמיתיים עם עצמם בקשר, נוצרת תהום והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים. אחד מהם הוא בגידה מינית.
מה הכוונה בלהיות אמיתי עם עצמי בקשר?
בזוגיות בה בני הזוג מובחנים, נמצא שני אנשים המסוגלים להישאר מחוברים מבלי לאבד את העצמי. מובחנות היא היכולת להיות אדם שלם בתוך קשר.
בזוגיות לא מובחנת קורה לעיתים משהו הפוך. הקירבה אולי גדולה מאוד, אבל היא נשענת על תלות רגשית עמוקה. מצב הרוח של אחד משפיע מיד על השני. קונפליקטים נחווים כאיום על הקשר. הצורך לשמור על הרמוניה גורם לשני הצדדים לוותר על חלקים מעצמם.
וכשחלקים מהעצמי מושתקים לאורך זמן, הם לא באמת נעלמים. הם פשוט מחפשים מקום אחר להופיע בו.
לפעמים, המקום הזה הוא מחוץ לקשר. לא תמיד מתוך רצון להרוס את הזוגיות. לעיתים דווקא מתוך ניסיון לא מודע להרגיש שוב חי. להתחבר מחדש לקולות שלא הצלחתי להשמיע בזוגיות. לא כי הצד השני לא מאפשר, אלא, מתוך הנחה שאם אאפשר לעצמי להשמיע קולות, עלול להתפתח קונפליקט. והקושי להתמודד עם קונפליקטים מוביל אותי למקום כביכול בטוח בו הסיכוי לקונפליקטים הוא כל כך נמוך או לא קיים.
כך נוצרת אשלייה. הבריחה מעצמי עם המסוגלות להתמודד במצבים קשים לא באמת נפתרת, אלא מוחלפת מול הפרטנר החדש.
הרגע שבו הכול מתפרק
כשבגידה מתגלה, היא כמעט תמיד חוויה מטלטלת.
הנבגד או הנבגדת חווים שבר עמוק. לא רק באמון, אלא, גם בתחושת המציאות עצמה.
הזיכרונות מתערערים. הרגעים האינטימיים מהעבר נבחנים מחדש. והשאלה "מה היה אמיתי?" נוכחת במלוא העוצמה. בגלל זה יש צורך גדול מאוד לשאול את הבוגד המון המון שאלות. ניסיון לבנות את הפאזל מחדש, לנסות לשחזר את המציאות כפי שהייתה ולא כפי שחשבתי שהייתה.
זה רגע שבו הזוגיות כפי שהייתה למעשה מתפרקת.
אבל באופן פרדוקסלי, זה גם רגע שבו דברים רבים שהיו חבויים מתחת לפני השטח מתחילים להיחשף.
דפוסים ישנים, פחדים שלא נאמרו, פערים סביב קרבה, חופש, ומיניות.
הבגידה מטלטלת את המבנה הישן ולעיתים דווקא שם נוצרת אפשרות חדשה.
זוגות מובחנים והדרך דרך המשבר
חשוב לומר: מובחנות אינה חיסון מפני בגידה.
גם זוגות עם קשר עמוק ותקשורת טובה יכולים למצוא את עצמם מול אירוע כזה.
אבל ההבדל המשמעותי מופיע באופן שבו מתמודדים איתו.
במערכת זוגית מובחנת יותר, יש יכולת להחזיק שתי חוויות קשות במקביל:
מצד אחד — הכאב, הזעם, תחושת הבגידה. מצד שני — האפשרות להישאר בדיאלוג.
האחריות יכולה להיאמר בלי שהאדם שמודה בה יתפרק לחלוטין. הכאב יכול להישמע בלי שהקשר כולו יקרוס לתוך האשמה והתגוננות.
זה לא תהליך קל. אבל הוא מאפשר מעבר חשוב מאוד:מהשאלה “איך זה קרה לנו?”אל השאלה העמוקה יותר —“מי אני בתוך הקשר הזה.”
ומה קורה למיניות אחרי בגידה?
זה אולי אחד החלקים המורכבים ביותר — וגם הפחות מדוברים.
יש זוגות שלא מסוגלים לגעת זה בזה זמן רב. המגע מרגיש זר, טעון, לפעמים אפילו מאיים.
ויש זוגות שמוצאים את עצמם דווקא במיניות אינטנסיבית מאוד זמן קצר אחרי הגילוי.
שתי התגובות טבעיות.
בגידה מערערת את הגבולות של המרחב הארוטי. אל חדר המיטות נכנסת פתאום נוכחות של אדם שלישי גם אם רק בדמיון.
השאלות מתחילות לצוף:
האם הגוף שלך עדיין רוצה אותי? האם הגוף שלי מספיק? האם המגע בינינו אמיתי או רק ניסיון נואש להחזיר שליטה? השוואות בלתי פוסקות, מי היה אצלה שאין אצלי. האם הוא באמת איתי או מדמיין שהוא איתה?
בתוך המורכבות הזו יש גם פוטנציאל עמוק.
כאשר זוג מצליח להישאר בשיחה אמיצה סביב הפגיעה, סביב הרצון, סביב הפחד, המיניות יכולה להשתנות.
לפעמים, בפעם הראשונה אחרי שנים, היא מפסיקה להיות מקום של הרגל.
והופכת למפגש בין שני אנשים נפרדים שבוחרים זה בזה מחדש.
לא מתוך צורך להרגיע. אלא מתוך סקרנות, נוכחות, ורצון אמיתי להיפגש.
האם אפשר להשתקם אחרי בגידה?
כן.
אבל לא בדרך שבה רוב האנשים מדמיינים.
שיקום אמיתי כמעט אף פעם לא אומר לחזור למה שהיה.
הזוגיות שהייתה לפני הבגידה לעיתים קרובות כבר הייתה מלאה בדברים שלא נאמרו, שלא נראו, שלא קיבלו מקום.
הבגידה חושפת את זה באור חזק וכואב.
והשאלה האמיתית היא לא אם אפשר לתקן את מה שנשבר.
אלא אם שני האנשים מוכנים לעשות משהו עמוק יותר:
לבנות קשר חדש.
קשר שבו יש יותר אמת. יותר אחריות אישית. יותר מרחב להיות אדם שלם בתוך אהבה.
לא כל זוג בוחר בדרך הזאת.
אבל כשזה קורה משהו עמוק משתנה.
לא רק האמון.
גם האופן שבו שני אנשים מחזיקים את עצמם בתוך קרבה.
ולפעמים, בתוך המקום הכי שבור של הקשר,מתחילה להיוולד זוגיות אחרת לגמרי.
יותר מודעת, יותר חיה, יותר אמיצה.
בגידה שוברת אמון. אבל לפעמים היא גם שוברת אשליה. ומתוך הסדק הזה, לפעמים מתחילה זוגיות אמיתית יותר אמיצה יותר והרבה יותר אותנטית.
לסיכום, אני לא ממליצה לבחון את הזוגיות דרך בגידה. יש דרכים אחרות לבחון את עצמי בתוך הקשר. עבודה אישית ופתיחת הקושי בידיעה שקונפליקט עלול לצוף, שעימות הוא חלק מזוגיות בריאה כל עוד לא נשארים רק בו. שאין מי שאחראי על ריפוי הפצעים האחד של השנייה בקשר. תלות רגשית בכל קשר אינה בריאה ותקשה להחזיק מערכת יחסים לאורך זמן.
אל תוותרו לעצמכם ועל הקשר. בגידה היא בהחלט משבר, אבל מכל משבר תמיד תמיד תמיד יש צמיחה.
ענת סלע (MAׂׂ)
ייעוץ זוגי ומיני
תגובות