הקשר שלנו לא הולך לשום מקום. הוא תקוע. אני מרגישה שאת סיימת אצלי את מה שיכולת לתת לי ומבחינתי אין לי כבר מה לתת לך יותר.
יצא לכם לסיים מערכת יחסים לא רומנטית? אני בטוחה שלפחות אחת, כי אנחנו פוגשים במהלך חיינו הרבה אנשים, עם חלקם אנחנו נשארים בקשר ועם חלקם לא.
יש חברויות שצצות מהעבר ונשארות כאילו לא נפרדתם מעולם, יש כאלה שהתחילו בשלב מאוחר, ונראה כאילו תמיד הכרתם, ויש כאלה שצצו בדרך, בין אם עבדתם ביחד, חלקתם חוויה משותפת יחד, גרתם בסמיכות, היה איזשהו חיבור שהביא אתכם לבנות מערכת יחסים, אבל זמנים השתנו וכל אחד המשיך הלאה.
לעיתים אחד הצדדים לא ממש המשיך. ויש תחושה ש"אין לי באמת מה לעשות איתה יותר", "היא כבר לא מעניינת אותי", השיחות אותן שיחות, אתן כבר לא משדרות על אותו גל. לא קוראות את אותו הספר...
מערכות יחסים הן עניין הדדי. אני נותנת, אני מקבלת. גם אם זה לא שוויוני, וכל אחד נותן כפי יכולתו, זה עדיין מושתת על הדדיות.
מערכת הציפיות היא הדדית.
מה קורה שאחד הצדדים כבר לא מעונין להיות בקשר? אני חושבת לעצמי שלא בא לי לענות לך להודעות, לא בא לי שתספרי לי שוב איך הבוסית שלך מעצבנת אותך, ולא, לא בא לי לשבת לשתות איתך קפה. או לצאת בערב לבירה. פשוט לא בא לי עליך.
גוגל מלא בעצות חכמות איך לסיים בנעימים מערכות יחסים, איך להיפרד מהבעל, או אפילו מהכלב. אבל פרידה מחבר או חברה שהם לא 'בויפרנד'... זה תחום אפור שלא באמת מתעסקים איתו.
אני מאמינה שאין באמת צורך לעשות דברים רק כי אם נעשה אותם, הם ייראו לא טוב בעיני הסביבה, מה יחשבו עליי... או מה היא תגיד אם...
תעשי רק מה שעושה לך טוב ואת נהנית ממנו. מבלי לחשוב יותר מדיי מה יהיה אם... ומה היא תחשוב עליי... לא טוב לך עם אדם מסויים? את מרגישה שזה לא ממש יושב לך? תתקדמי הלאה. גם גלי עטרי שרה על זה, וזה אחד השירים הכי נטחנים בערך שיש בכל העצמת נשים כזאת או אחרת.
אבל מה לעשות הוא נכון.
פרידה היא לא ענין נעים. ולא משנה ממה, מכל דבר. שנאלצים לשחרר מישהו שלא ממש עשה לי משהו רע, שכוונותיו היו רק טובות, נוצר פרדוקס. קרה שנפרדתם ממישהו ואתם עדיין חושבים עליו רק דברים טובים? שיש לכם חוויות טובות ביחד, אבל החיים והדינאמיות שלהם גרמו לכם להיפרד? אם לא, אז אני מזמינה אתכם לחשוב שוב.
באמת עם כל החברים שלכם נשארתם בקשר טוב והדדי? שאפו, אתם מצטיינים בהחזקת קשרים, וגם יוצאי דופן. אגב גם אם הייתם בצד הננטש זה נחשב...
אז מה אני אומרת פה בעצם? יום כיפור הוא זמן לחשבון נפש עצמי קודם כל. אח"כ עם המשפחה ואז עם הסביבה.
ידוע שקל מאוד לנפנף חברויות אבל עוד יותר קשה ליצור אותן. אז שניה לפני שאתם מחליטים שזהו, תחשבו רגע לפני שחותכים וממשיכים הלאה. המדינה שלנו כל כך קטנה, יכול להיות שעכשיו אין לכם צורך ב"שירותיו" של החבר, אבל בעתיד יכול להיות שתפגשו בצומת דרכים כזאת שרק הוא יוכל לחבר אתכם לאיזה ביגשוט, או הוא עצמו יהיה הענין אליו תרצו להתחבר.
אגב זה נכון גם לפרידות רומנטיות. לסיים מערכת יחסים תמיד בנחמדות. עד כמה שניתן.
ומה עם שמירה על אש קטנה? כזאת שתאפשר לכם להיפגש אחת לחצי שנה –שנה. זה מומלץ? מינון הוא הסוד לכל דבר בחיים. תודות לאלוהי הפייסבוק, היום זה הרבה יותר קל להיות בקשר מבלי להיות בקשר.
אז איך בכלל זאת אפשר להתאדות קצת? להוריד מינון. איך עושים את זה? אולי לא כ"כ פוליטיקלי קורקט אבל בסינון... כן לסנן שיחות טלפון, לא ממש לחזור להודעות איך שרואים אותן, ואם אתם זוכים לקולות מהצד השני של: "כמה זמן לקח לך לענות", או איפה את לא עונה לי לטלפונים", תמשיכו הלאה, זה לא באמת מוביל לשום מקום, ואם מיד תעברו לנושא שיחה אחר זה יישכח. ובכלל תנו לצד השני להוציא קיטור וקחו זאת בחשבון. יש לכם מטרה פה, והיא תושג לאט לאט. כי זה לא מומלץ לחתוך קשר חברי מעכשיו לעכשיו. מדובר על הורדת המינון, על סינון מתמשך.
קחו בחשבון שמדובר פה על חבר שלא אתכם ברעיון של לסיים את הקשר. זה חד צדדי, אחרת ההעלמות הייתה הדדית. התחושה של החבר היא נטישה. ומכאן יכולה לעורר ספק לגבי האמינות שלכם.
אז אין בעצם דרך אחת יפה להיפרד, אבל אם אתם ממש רוצים לעשות דברים אחרת, כתבו מכתב, מבלי לשלוח אותו, מה הייתם אומרים לאותה חברה שלא בא לך עכשיו עליה?
סדרו את המחשבות, והמשיכו הלאה.
תשליך. זה עובד.
ענת סלע, MA מומחית למערכות יחסים. מטפלת זוגית ומאמנת למציאת זוגיות.