אישה בורחת מבשורה


מי אתם אותם בוכריסים? חג'בים, קסטלים? מי אתם?

כן הנושא הזה חם, הוא תמיד יהיה חם והוא אף פעם לא יירד מהכותרות.

כסף, דרגות, מדים. זה הסדר הנכון? זה באמת עושה לנו את זה? או שככה לימדו אתכם לחשוב?

זה משנה?

אני היום כותבת כאמא לשני בנים. הם עדיין ממש צעירים ,כל עתידם עוד לפניהם,

אבל גם בוכריס וקסטיאל לא נולדו בני 30 ולא קיבלו את התת אלוף בחדר לידה.

מה קורה שם בדרך, אם בבני טובים עסקינן, איך זה יכול להיות שעם כל החינוך שקיבלו, משהו גדול התפוגג עם קבלת הדרגות, או עם הדרינק ביד?

כל אמות המוסר ירדו עם עלית המדים והחותמת במועדון?

וגם כל אלה ששמם לא זכה להיות הפנים של הכותרת, גם אתם חלק מהבוכריסים האלה. גם אם מעולם לא עליתם על מדים, גם אם אתם לא מעצמת נדל"ן או פוליטיקאים.

אני כותבת את זה כאמא מודאגת. כי אני עושה ועוד אעשה הרבה להבטיח שבניי יגדלו בצורה הטובה ביותר, הנכונה ביותר, ויקבלו את כל אמות המוסר והערכים עליהם אני התחנכתי. הרבה מהם אגב בתנועת הצופים. אבל מה, בוכריס לא היה בבני עקיבא? קסטיאל לא היה חניך בשבט דיזנגוף?

עם כל הפמיניזם הזה, אני חושבת שהתבלבלנו. כי אולי העצמנו את הנשים, אבל הגברנו עוד יותר את הגברים. אז תודה באמת שאני יכולה ללכת להצביע. חבל שאני מוטרדת מינית בדרך לקלפי.

כל עוד סיפוריי מעשיות יהיו על נסיכות כלואות במגדל שהאביר בא לחלץ אותם, אין לנו שום סיכוי.

בצוות של סמי הכבאי יש בחורה אחת, מפקד התחנה הוא גב גבר. וסמי? הוא כמובן יציל את כולנו. שכבר פורצת שריפה אמתית, ויש לוחמת אש – היא כבר אייטם.

ואני רואה את זה גם היום אצל נשים משכילות, חכמות, אלופות עולם, מנהלות חברה ועשרות עובדים ועדיין מחפשות את האביר שיבוא להציל אותן מהמגדל...

אז אומרים תתחילו מהבית. חנכו אותם לדרך ארץ ואהבת אדם באשר הוא אדם.

אני אומרת זה לא מספיק. הענין הוא שאין לנו באמת שליטה על כל התוכן העצום שהם נחשפים אליו מדיי יום, ומספרים להם שתכלס, המפרנס העיקרי בבית הוא האבא, והאמא תפקידה ללכת לעבודה וגם לייצר משפחה.

עד שגברים לא ייכנסו להריון – אבוד לנו.

אין לנו איך להבטיח שהקסיטאל הבא לא ייצא מהבית שלי, או הבוכריס לא יבוא מהדלת שלך.

מדכא? אולי. עצוב? ממש.

אני תמיד כותבת בלוגים אופטימים, הפעם אני ממש לא יודעת איך לסיים את זה ככה שיש באמת תקווה לדור הבא, ולדורות הבאים שיעשו מעשים טובים, בני טובים ובני בני טובים.

באחת מתוכניות הריאליטי, ראיינו רופאה שאמרה שאנחנו חיים תמיד בידיעה ש"לי זה לא יקרה" אחרת לא נצא מהבית.

אז בנימת לי זה לא יקרה – אני הולכת לעשות את הטוב ביותר שלי. השאר כבר אני מקווה יסתדר מעצמו.