אני מנומס. אז למה זה מרחיק אותה?

כשה"נחמדוּת" בזוגיות מתחילה לעלות לנו בההתקרבות

• בן הזוג תמיד זורם, הוא תמיד אומרים “כן”, לא מתווכח ולא “עושה סיפור”?

• נעים לך, אבל משהו מרגיש שטוח—כאילו חסר שם אדם שלם, עם דעה, רצון וקצה חדות?

• את מרגישה שדווקא ה“קלות” הזו יוצרת עומס רגשי, אחריות מיותרת או אפילו ריחוק?

מה שתרצי אהובתי

רובנו מאחלים לעצמנו להיות עם בן או בת זוג "נחמדים". הרי מה יכול להיות רע במישהו שמתחשב, אדיב ותמיד אומר את הדבר הנכון? בהתחלה זה באמת מרגיש מושלם – אין כמעט חיכוכים, האווירה רגועה, והכול נראה קליל. אבל מאחורי ה"נחמדות" הזו לפעמים מסתתר מחיר כבד: פחות אותנטיות, פחות כנות, ולעיתים אפילו פחות חיבור אמיתי.

נימוס יתר יכול להיראות כמו משהו נפלא, אבל במציאות הוא עלול לחנוק את הקשר. זה לא אותו דבר כמו טוב לב אמיתי או נדיבות – אלה נובעים ממקום פנימי עמוק. נימוס יתר, לעומת זאת, נובע לא פעם מחשש לאכזב, מהרצון להימנע מקונפליקט או מהצורך להיות "בן הזוג המושלם".

אספתי חמש התנהגויות תבניתיות של "נחמדות יתר". מזהים משהו מזה אצלכם או אצל הפרטנר? זה הזמן לעצור ולהתבונן, להבין שנימוס זוגי עושה דווקא את הפעולה ההפוכה.

כשקשה לך להיות עצוב

אחד הסימנים לנימוס יתר בזוגיות הוא כשבן הזוג מנסה תמיד לשמח אותך. זה נשמע מתוק, אבל בפועל זה יכול להיות מתיש. אם בכל פעם שאת עצובה, כועסת או מתוסכלת – הוא מרגיש צורך מיידי "לתקן" את מצב הרוח שלך, זה שולח מסר סמוי: "אני לא מסוגל לשאת את הרגשות האלה שלך". במקום לאפשר מרחב רגשי אמיתי, נוצרת דרישה בלתי נאמרת לחזור מהר לשמחה. כדיי שאת לא תהיי עצובה? לא! כדי להרגיע את עצמו. למי שקשה לשאת עצב או תסכול, יתקשה לשהות לצד אדם שחש את הרגשות הלא נעימים האלה ווימהר לשנותם כדיי שלו יהיה קל יותר.

כשאין מריבות בכלל

רבים מאיתנו פוחדים מקונפליקטים, ולכן לפעמים בן זוג "נחמד" פשוט יימנע מהם. בהתחלה זה עשוי להיראות אידיאלי – אין ויכוחים, אין מתח. אין פוטנציאל לפרידה. אבל במציאות, הימנעות מקונפליקטים מונעת מהזוגיות לצמוח. כמו שהטבע זקוק גם לשמש וגם לגשם, כך גם זוגיות זקוקה לעימותים בונים. כשלא מדברים על מה שמפריע, הכעסים והאכזבות מצטברים מתחת לפני השטח, ולבסוף יוצרים ריחוק או טינה. ודווקא היעדר קונפליקטים הוא זה שיוצר פוטנציאל גבוה לזיוף ונראות מדומה.

רק אל תהיי עצובה בבקשה

כשהכול תלוי בך

עוד דפוס נפוץ הוא שבן הזוג תמיד משאיר לך את זכות הבחירה: מה לאכול, לאן לצאת, איזה סרט לראות.

"לא באמת אכפת לי באיזה סרט נצפה" או "אני זורם עם כל החלטה שלך" בהתחלה זה עלול להרגיש מתחשב, אבל עם הזמן מתברר שזה מעייף – כי כל ההחלטות נופלות עלייך. ויותר מזה, זה אומר אין לו באמת עמוד שדרה, זה דפוס מתיש, המבוסס על ריצוי ומכאן לריחוק. קשר בריא מבוסס על שיתוף פעולה, לא על ויתור מתמשך. דווקא כשהצד השני מביא יוזמה ודעה משלו, נוצרת תחושת שותפות אמיתית.

כשהוא תמיד מסכים איתך

יש תחושה טובה בבן זוג שתמיד תומך, תמיד בצד שלך, תמיד מחזק אותך. אבל אם כל תגובה שלו היא "נכון" ו"צודקת", משהו חסר. זוגיות אמיתית כוללת גם רגעים של כנות כואבת – כמו להגיד לך שאת אולי קצת לא הוגנת בוויכוח עם אחותך, או שהחולצה החדשה פשוט לא מחמיאה. זה אולי מרגיז ברגע הראשון, אבל זה מייצר אמון. "אני לא רוצה לפגוע בה, היא רגישה מדיי ואז תכעס עליי אם אגיד לה שהיא טועה". "אני מעדיף לשתוק מאשר להגיד לה שהיא פוגעת בי".

דפוס זה מוביל לביטול עצמי מתמשך ולהתהלך בזוגיות בשקט מזוייף. בעיקר מרוחק מעצמי האמיתי בשם הרעיון שלא לפגוע באחר.

כשהעולם שלו סובב רק סביבך

מה יכול להיות רומנטי יותר מבן זוג שרואה בך את מרכז עולמו? במבט ראשון זה נראה מחמיא. בפועל, זה עלול להרגיש חונק. להיות "מספר אחת" של מישהו נשמע נפלא, אבל זה גם יוצר לחץ עצום – ואת התחושה שאם את לא זמינה או לא שמחה, הוא פשוט מתפרק. יתרה מזאת, זה לא בריא לו – כי הוא מאבד את התחביבים, החלומות והזהות האישית שלו. זוגיות בריאה היא כזו שבה כל אחד מביא איתו עולם מלא ועשיר, ולא מתמסר כולו עד כדי אובדן עצמי.

בסופו של דבר, נימוס יתר אולי מייצר נוחות בטווח הקצר, אבל הוא פוגע באינטימיות ובקרבה בטווח הארוך. זוגיות אמיתית לא נבנית על רצון "לרצות", אלא על היכולת להיות כנים, לחשוף חולשות, וגם להתמודד עם מחלוקות.

בקליניקה שלי אני פוגשת לא מעט זוגות שמגיעים אחרי שנים של "נחמדות יתר". הם כמעט לא רבים, אבל גם כמעט לא באמת נפגשים אחד עם השנייה. דווקא שם, כשהם לומדים להרשות לעצמם להיות פחות מנומסים ויותר אמיתיים, נולדת אינטימיות חדשה – אמיצה, כנה, ומרגשת הרבה יותר.

זוגיות לא נבנית על שקט תעשייתי או על נחמדות אינסופית. היא נבנית על כנות, על אומץ להיחשף, על האפשרות להיות פגיעים אחד מול השנייה. נימוס יתר אולי יוצר שקט זמני, אבל בטווח הארוך הוא חוסם את האמת, מחליש את התשוקה ומרחיק אותנו מהקרבה שאנחנו באמת כמהים אליה.

במקום לשאוף להיות "המנומסים ביותר", נסו לשאוף להיות האמיתיים ביותר. לפעמים דווקא השיחה הלא נוחה, הדמעה, או אפילו הריב הקטן – הם אלה שפותחים את הדלת לחיבור עמוק ואוהב באמת.

השאלה שאני משאירה לכם לסיום: האם בזוגיות שלכם אתם באמת מראים את עצמכם, על החוזקות וגם על החולשות – או שאתם מתחבאים מאחורי הנימוס?

ענת סלע [MAׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂ]

ייעוץ זוגי ומיני