אתה לא נחמד אליי למה שיהיה סקס?

יש משפט שאני שומעת שוב ושוב בקליניקה:

" כל היום הוא מתעלם ממני ולא החליף איתי מילה, בערב נכנסים למיטה והוא מצפה לסקס"

איך עדיין יש מי שחושב שחשק אפשר להדליק בלחצן, בלי רוך, בלי קשר, בלי שיחה קודם.

אז בואו נדבר על זה רגע למה בעצם שנרצה מגע ממי שלא נחמד אלינו?

מה נראה לך? שכח מזה...

כשהמיניות הופכת לכלי שליטה

מתי בפעם האחרונה שמתם לב שמיניות הפכה אצלכם לכלי ניהול בזוגיות? כשסקס כבר לא נובע מרצון, תשוקה או חיבור אלא הופך לאמצעי בקרה ושליטה אז דגל אדום מתחיל להתנופף במערכת היחסים שלכם.

קראו את המשפטים הבאים וחשבו אם יצא לכם להגיד או לחשוב אותם:

• הוא יודע שיהיה סקס רק אם הוא יהיה נחמד אליי.

• הוא כל כך מעצבן אותי, שמה פתאום אני אתן לו סקס?

• הוא מחמיא לי כי הוא יודע שיש לו סיכוי הלילה.

• אני שמה לב שהוא נחמד אליי רק ביום שאחרי ששכבנו.

• אחרי שאנחנו שוכבים פתאום אני מגלה אדם נעים, נחמד, סבלני.. מה אני, כלי להרמת המורל עבורו?

• אני מעדיפה שלא ייקבל דחייה ולכן נמנעת מראש מלהתקרב אליו.

• אם אני רק אחבק אותו הוא כבר יחשוב שאני רוצה סקס, אז אני מעדיפה שלא.

אם מערכת היחסים נמצאת במשא ומתן תמידי – מי ייתן, מי יקבל, מה ייקח, מה ייתן – אתם לא רק תשמרו על מרחק רגשי, אלא גם תהפכו לחשבונאים מדופלמים, שמנהלים טבלת ניקוד בלתי נראית של “מי עשה יותר”.

סקס כפרס וכעונש

"זה לא מגיע ככה סתם, הוא צריך להראות לי שהוא נחמד אליי כל הזמן ולא רק שהוא רוצה סקס", אומרת לי אסנת, בפגישתנו האחרונה כשבן זוגה יושב לצידה. היא מחייכת אליי, בעוד הוא נותר נבוך.

"ממתי מיניות הפכה להיות קלף משחק בזוגיות?" אני שואלת. היא נראית מופתעת.

"את מרגישה שבן זוגך מפריע לך להתנהל בעולם – עולם שבו את מנהלת ומתזמרת הכל: הבית, הילדים, החוגים, ההסעות, אסיפות ההורים... ואת חיה בתחושה שכל האחריות עלייך?"

"ואיפה הוא?" היא עונה בתסכול. "מה איתו, מעבר לשאלה האם אני מוכנה לשכב איתו או לא?"

רגע לפני שנשאל איפה הוא, בואי נשאר רגע בעולם שלך — זה שבו את עושה הכל, עד שגם הסקס הופך להיות מטלה. בדיוק כמו להכין כריכים בבוקר. ואז, בלי לשים לב, הוא הופך לעוד סעיף ברשימת המטלות ואז את מתחילה “להעניש”.

את כועסת, מתוסכלת, והוא נענש: “לא תקבל את מה שאתה רוצה”. זה נשמע אולי הגיוני – הרי איך אפשר להתקרב למי שכל כך מתסכל אותך?

לאט לאט, מה שמניע את הקשר הוא לא תשוקה או חיבור, אלא מערכת של שכר ועונש, מקל וגזר. משחקי שליטה שמחליפים את האינטימיות.

והוא? מסתובב כמו אריה בכלוב, מתוסכל מכך שאין ביניכם מגע. וכך המעגל ממשיך להסתובב.

אולי את קצת אמא שלו?

לא רק שאת מתחזקת נרטיב של שליטה ושתלטנות, את גם בלי לשים לב הופכת להיות “המבוגר האחראי”, המחנכת שלו. ואולי באמת קצת אמא שלו?

בעצם, את מונעת מעצמך מיניות בקשר, כי בן זוגך לא סיפק את הצרכים הרגשיים שלך. "אני צריכה להרגיש קרובה אליו", את אומרת. "שיחזר, שיהיה נעים, שיעזור בבית, לא רק ישב עם הטלפון."

אבל מה הוא רואה? האם יש לו בכלל סיכוי לחזר אחרי מישהי שכועסת עליו, זועפת ומתוסכלת ממנו? ומה אם הוא דווקא מתעלה על התחושות ומנסה להתקרב מנקה, מבשל, מקפל, רק כדי שתרגישי שהוא רוצה אות. ואת, בתורך, כבר בטוחה שהוא עושה את זה רק כדי “להרוויח” סקס.

עכשיו היא תראה אותי?

כך, גם כשהוא מתאמץ, את נשארת באותו מקום פנימי: הוא לא באמת רוצה, הוא רק מציית. והתודעה הזו מונעת קרבה אמיתית, כי היא מבוססת על שליטה ופחד, לא על רצון לחיבור.

מאחורי כל צורך בשליטה מסתתר פחד. פחד לא להיות נאהבת, לא להרגיש מספיק, לא להיות נראית. ואם כך, אולי לא הפתרון נמצא אצל בן הזוג – אלא בשינוי התודעה שלך. מתוך מקום של נתינה בחסד ולא בזכות, אפשר להתחיל לייצר נרטיב מקרב, מפתח ומתפתח.

תגידי, מה את בעצם רוצה?

שיחזר, אבל בלי כוונה למיניות? שיהיה נוכח בבית, אבל לא ירצה מגע? שיהיה אכפת לו, אבל רק בדרך שלך? כמה אנרגיה את משקיעה בלבדוק מה הוא עשה או לא עשה? וכמה מקום נותר לך להיות באמת נוכחת מולו בלי מבחן, בלי תנאים?

כשאת מחפשת שהוא יהיה “הגבר הנכון”, את לפעמים מפספסת את האדם שמולך. ואז, בלי לשים לב, את נאחזת בתחושה שאת יודעת הכי טוב איך הוא צריך להיות כדי שתרגישי נאהבת.אבל באהבה אמיתית אין מבחן קבלה.

ומה איתך, גבר?

גם אתה אולי מרגיש תסכול, בלבול, או אפילו פגיעה באגו. המיניות הופכת למוקד עולמך מולה, ואתה תוהה אם היא בכלל נמשכת אליך, אם אולי יש מישהו אחר, או מה עוד עליך לעשות כדי שתתרצה.

ואז, גם כשיש מגע אתה לא רגוע. אתה שואל את עצמך אם היא רוצה אותך באמת, או רק “עושה טובה” כדי להרגיע אותך. וכך, המיניות מאבדת את הנשמה שלה והופכת להיות משימה.

כשסקס הופך למשחק כוח, הוא מאבד את הקסם שבו. כשמגע הופך למטבע רגשי הוא כבר לא חיבור, אלא עסקה.

אז מה הפתרון?

האמת? אין פתרון פשוט. רוב “מלחמות המין” נובעות בכלל מבעיות תקשורת עמוקות יותר, שצפות דרך המיניות. כשהמיניות הופכת לאמצעי ענישה, שני הצדדים מפסידים.

כדי שיתרחש ריפוי, צריך לעצור את המרדף. להבין שמיניות היא לא פרס, אלא שפה. ושויתור על מיניות הוא במידה רבה ויתור על הזוגיות עצמה.

הערך שלכם לא נמדד בכמות הפעמים שאתם שוכבים, אלא באיכות הקשר שאתם יוצרים. רק כשכל אחד מכם בוחן את צרכיו האישיים, מבלי להשליך אותם על האחר, מתאפשר מרחב חדש של חיבור, של תשוקה, ושל אהבה שאינה תלויה בתנאים.

ראיתי בקליניקה זוגות שהחזירו את המגע לאט. לא דרך "פתרונות", אלא דרך סקרנות, צחוק, מבט, ולפעמים גם שתיקה. לא כי הכל הסתדר, אלא כי הם העזו שוב לגעת —לא זה בזה, אלא באמת שביניהם.

לכו לעשות אהבה באהבה.

ענת סלע (MAׂׂ)

ייעוץ זוגי ומיני.