חוגגים את יום האישה, בשמחת ההתקדמות המודרנית, תפקידי ניהול בכירים, חגיגת שיוויון הזדמנויות, ברור שיש צורך מיידי לחולל שינוי בשיח המגדרי ובהתנהלות היומיומית. רק שעם כל זה שמעמד האישה השתנה ועודנו משתנה, צריך גם לשאול את השאלה -
אז איפה זה ממקם את הגבר?
עם כל הקדמה, נשארים פה גברים מבולבלים שלא יודעים בדיוק מהו מקומם וכיצד הם משתלבים לצד כל הקידום הזה.
עד כמה המגדריות מנציחה תפקידים קדומים והאם באמת השינוי נעשה רק אצל האישה?
האבולוציה השתנתה מעט מאוד, מבחינה ביולוגית-אבולוציונית גבר כבר לא הולך לתומו וחושש מהיכן יתקוף אותו האריה, או מה סיכוייו להתרבות, אך בתת מודע לאורך ההיסטוריה הגבר הנציח את עצמו כמגן ולוחם השואף לבסס את מעמדו.
בעבר, גברים היו מתחרים ישירות עם גברים אחרים כדי להשיג מעמד בקהילה שלהם. אלה שהיו ציידים טובים יותר היו מועדפים על ידי נשים, שראו בהם בעלי מסוגלות גבוהה יותר להגן ולפרנס.
תחרות זו יצרה שונות בתפיסת המסוגלות לרבייה ולהגנה וגבה מחיריי שליטה בכח על ידי כל אותם גברים שלא נבחרו. (באונס ואלימות). כך שכח פיזי הופעל לא פעם על הנשים בנסיון לבסס את מעמדם אם לא זכו להיבחר כי לא הפגינו כישוריי צייד מספקים.
בעוד שנשים נשלטו על ידי גברים, הן פתחו מנגנוניי הישרדות שכללו פיתוח תקשורת, אמפתיה וקריאת סיטואציות חברתיות, וכך גם שמרו והגנו על הצאצאים.
רצים קדימה פאסט פורוורד- והנה אנחנו 8 מליארד איש בעולם, קידמה טכנולוגית מטורפת, מודרניזציה והתפתחות כמעט בכל תחום, וביולוגית?? ממ... לא ממש... המח האנושי לא ממש התפתח עם הטכנולוגיה,
ואנחנו עדיין עם אותו מוח מתקופת האבן.
אז כיצד למרות המודעות והצורך בשיוויון נשמרים הפערים?
כמה נשים יצא לכם לראות עובדות בבנין? כמה נשים יוצא לכם לראות עובדות במוסך?
כמה גברים יצא לכם לראות גננת בגן ילדים? מטפלים רגשיים?
הפערים ברורים וקיימים, ועדיין אנחנו רואים גברים נלחמים להרשים נשים. וגם גברים. המוח הגברי יודע שעכשיו זה לא מספיק לעבוד בעבודה "נחשבת", או להביא את הבשר הביתה, הוא נלחם כביכול מול האיום הגדול יותר- העולם כולו. לא עוד הקהילה הקטנה מהשבט ממנה הוא הגיע. האיום היום גדול יותר.
נכונותו של הגבר החדש לקחת סיכונים מוכיחה כביכול למחזרים פוטנציאליים שהוא מוכן לאתגר את ההיררכיה החברתית כדי לספק את מעמדו. אבל, ככל שנשים המשיכו ללכת רחוק יותר בשוק העבודה (ממש מנקודת מבט אבולוציונית), והיום הן אלה שמביאות הביתה פרנסה ואת שלל הצייד שלהן, מעמדו של הגבר החדש התערער לחלוטין ולא ממש ברור איפה זה משאיר את הגברים.
מהלך זה עלול לגרום להם להרגיש נואשים - כאילו עצם הזהות והתועלת שלהם הופשטו. וכאשר כל אחד מאיתנו, ללא תלות במגדר, מרגיש מאוים, קל יותר לתקוף ולהגן על המעמד שלי.
מי שמוכן לחקור את עצמו במודע ברמה עמוקה יותר יזהה הזדמנות חדשה.
יש סיפור חדש שראוי שיסופר, כזה שמכיר בכך שגברים הם יותר מנתחי בשר תחרותיים, והקריטריונים לבחירת בני זוג אצל נשים השתנו יחד עם שינוי המבנה החברתי שלנו.
עם השינוי הדרסטי בסביבה שלנו, כך גם המוח של גברים ונשים חייב לעשות שינוי מודע כדי לחגוג את המורכבויות הרבות שהמגדרים מביאים.
אז מה צריך להיות הגבר החדש?
היופי שהוא יכול להיות מה שהוא יבחר. ההזדמנות למשוך נשים ולהציע להן יותר משרירים ובשר ציד צריכה להיות רגע משחרר, לא רגע מאיים.
פגיעות נתפסה זה מכבר כההיפך מאומץ, גבר לא יכול להיות אמיץ בלי להיות פגיע ופגיעות לגברים מגיעה בהרבה יותר צורות מאשר עבודות מסוכנות.
זה בא בנכונות לסגת ממנטליות הצייד הנשלטת על ידי תחרות ותוקפנות. זה בא בדרך של חקירה ופיתוח מיומנויות שפעם היו קשורות לחולשה - אמפתיה, הקשבה, השתתפות פעילה בחיי הבית - מיומנויות שיש לכל אחד מאיתנו כבני אדם ובכל זאת כאלה שנדחקו זמן רב מדי למין אחד. הנשי.
הגבר החדש יכול להיות מי שהוא רוצה להיות. יש לו את הבחירה להפוך ליותר מדמות חד-ממדית של מה שגבר "אמור" להיות. כאשר גברים חוקרים את עצמם במודע הם יוכלו לבחור את הסיפור שהם רוצים לספר. לוחם שרירי ומסוקס הוא סיפור חזק בדיוק כמו עקרת בית אמפתית ושום דבר לא מונע מהגבר החדש להיות שניהם. הוא יזהה שהאנשים היחידים שישפטו אותו על כל נתיב שהוא הולך בו במודע הם אלה שעדיין תקועים בסיפורים חד מימדיים.
הדבר היחיד שמעכב את הגבר החדש מלעבור מהמקום שבו הוא נמצא למקום שבו הוא צריך להיות? זו הנכונות שלו להיות אמיץ מספיק כדי לחקור במודע את כל המתנות שלו וללכת בגאווה במצב המפותח לפי בחירתו.
יום האישה בהחלט ראוי לציון ועוד רבה וארוכה היא הדרך. ולכולנו בכל מין ומגדר חשוב להבין שכולנו שותפים לאותה קידמה. והיא לא תגיע רק מצד אחד של המתרס.
ענת סלע (MA)
ייעוץ זוגי ומיני
גישור למשפחה וגירושין
מומחית למערכות יחסים