מה ההבדל בין אשמה אמיתית לאשמה מדומה?
מה הקשר בין ביטחון עצמי ותחושת אשמה?
ולמה אנחנו נותנים לאשמה כל כך הרבה מקום בחיינו האישיים והזוגיים?
מירי ויוסי קבעו לצאת לערב רומנטי. כבר תקופה שלא יצאו לבלות והשניים התכוננו בהתרגשות לכבוד הערב. כמה שעות לפני היציאה, מירי החלה להרגיש לא טוב. היא התעלמה מסימני החולשה והחולי המתקרבים כי היא ציפתה לערב בילוי מהנה עם יוסי אותו תיכננו מספר שבועות לפני כן.
כשעה לפני היציאה מירי חשה ברע, שיתפה את יוסי בתחושות הרעות שלה ונכנסה למיטה.
יוסי המאוכזב הבין את המצב וחש בחמלה כלפיה.
למחרת, שחשה קצת יותר טוב, החלה לכרסם בה תחושת אשמה.
והיא מריצה תסריט שלם בראש על כמה שהייתה צריכה לשים לב לסימנים המקדימים, הייתה צריכה לחשוב לפני שנפגשה עם חברתה שזאת לא הפסיקה להשתעל בקרבתה.
וכמה יוסי ציפה לערב הזה, וכמה זה חשוב לה לבלות יחד עם יוסי וכמה חשוב לה בילוי משותף, ומי יודע מתי תהיה להם עוד הזדמנות ליציאה כזאת עם הלו"ז המטורף של שנייהם.
האם מירי חווה אשמה אמיתית? לא בטוח...
אשמה היא רגש מורכב המשמש לעתים קרובות כמצפן מוסרי, המנחה את הפעולות וההתנהגויות שלנו.
הדרך בה אנו תופסים את הקיום שלנו בעולם ואת מערכות היחסים שלנו יכול להיות אחר לגמרי אם רק נבין שיש הבדלים בין סוגי האשמות. הבנת ההבדל בין השניים חיונית לשמירה על רווחה רגשית וקבלת החלטות נכונות.
אז מה זו אשמה אמיתית?
אשמה הנובעת מהפרה אמיתית של הקוד המוסרי שלנו או הנורמות החברתיות שלנו. זה נובע מהכרה שעשינו בכוונה משהו לא בסדר או מזיק לעצמנו או לאחרים. אשמה אמיתית מעוררת אותנו לעתים קרובות לקחת אחריות על מעשינו, לבקש סליחה ולתקן. זה משמש אות חשוב שעלינו לשקף את ההתנהגות שלנו ולשאוף לעשות טוב יותר בעתיד.
הנה דוגמא למקרה אחר בו ביקשתי מחברה שתשאיל לי ספר שרציתי לקרוא. לאחר כמה שבועות עם סיום הקריאה, שמתי לב שהספר התבלה מאוד, כי השארתי אותו בשמש. בנוסף, מחוסר תשומת לב שלי הנחתי אותו על טיפות קפה שנשפך ונוצר בלאי לספר. הרגשתי שאיני יכולה להחזיר לה אותו בצורה הזאת וקניתי לה חדש.
אני אשמה בנזק שגרמתי, בחוסר תשומת הלב, בדרך בה שמרתי על הספר השאול. אני לא נשארת עם האשמה אלא לוקחת אחריות על המצב. תחושת האשמה שאני חווה היא אמיתית. היא שומרת על המצפון המוסרי שלי ובכך אני מבינה שעליי לפעול אחרת כדיי לתקן את המצב.
מעשה זה מחזק את הקשר ביננו, ושומר על מערכת יחסים תקינה וטובה. בפעם הבאה שארצה להשאיל מחברתי משהו אחר היא כנראה לא תהסס לתת לי כי יצרתי מעשה הבונה אמון ביננו.
האם שמירה על הספר היא בשליטתי? בהחלט, האם בכוונה לא שמרתי על הספר? לא. האם לקחתי אחריות על המעשה? כן. פגעתי בערכים שלי בכך שנתנו בי אמון ובטחו בי ולא עמדתי בכך. יישרתי את המצפון והאשמה בכך שתיקנתי את העוולה שנוצרה ולקחתי אחריות בפעולה מתקנת.
אז מה ההבדל בין אשמה אמיתית למדומה?
אשמה מדומה, אינה נטועה בעוולות אמיתיות אלא בתפיסות מעוותות או בלחצים חיצוניים. זה עשוי להתבטא כתחושה מציקה של חוסר ערך או האשמה עצמית באירועים שאינם בשליטתנו. אשמה מדומה נובעת לרוב מציפיות לא מציאותיות, מהשוואה עם אחרים או ממניפולציות של אחרים כדי לנצל את הרגשות שלנו.
אם נחזור לחברה ממנה שאלתי את הספר, ולאחר שקניתי לה ספר חדש, היא לא מפסיקה לחזור ולספר לי כמה שאני חסרת אחריות, כמה שאני לא יודעת לשמור על ציוד, וכמה שאין לי ערך לחפצים של אחרים. אז עלולה להתגנב אליי תחושת אשמה כי חברתי שמה דגש על מקור אחר ולא על לקיחת האחריות למצב.
אך האשמה שתתגנב היא אינה אמיתית, היא מדומה. היא ניזונה מהתפיסה של חברתי ולא מהתפיסה שלי את עצמי. עוצמת ההשפעה של חברתי תלויה ברמת הערך העצמי שלי ובביטחון להתמודד עם המצב החדש.
הנה דוגמה נוספת. דמיינו את אמיר, עובד מסור שתמיד עושה מעל ומעבר בעבודתו. למרות ביצועיו המרשימים, הוא מרגיש אשם בכל פעם שהוא לוקח חופש כדי לתעדף את רווחתו או לבלות עם משפחתו. האשמה הזו ניזונה מתרבות עבודה לא בריאה שמעריכה עבודת יתר והקרבה עצמית, מה שמוביל את אמיר להזניח את צרכיו שלו ובסוף גם להישחק עד כלות.
האשמה של אמיר במקרה הזה מדומה. זאת אומרת התחושה והרגשות שלו אמיתיים אך מקור התחושה טמון בתרבות העבודה הפוגעת בערכים שלו, ומשפיעה על הקיום שלו. הצורך של אמיר להוכיח את עצמו כעובד מסור אינה עולה בקנה אחד עם הערכים המשפחתיים שלו.
אשמה אמיתית מקורה במעשים או בחירות שלנו, בעוד שאשמה מדומה עשויה להיות מוטלת על ידי השפעות חיצוניות או נורמות חברתיות.
אשמה אמיתית מבוססת על עקרונות מוסריים אובייקטיביים או ערכים אישיים, בעוד שאשמה מדומה לרוב נעדרת בסיס רציונלי ועלולה לנבוע מפחדים או חוסר ביטחון לא הגיוניים.
ניתן לפתור אשמה אמיתית באמצעות הכרה, התנצלות ותיקון, בעוד שאשמה מדומה עשויה להימשך ודורשת ערעור על אמונות מעוותות או לחצים חיצוניים.
לכן ככל שהערך והביטחון עצמי שלנו גבוה יותר כך נדע כיצד להבדיל בין אשמה אמיתית לאשמה מדומה.
אשמה אמיתית, כאשר היא מטופלת כראוי, מטפחת צמיחה אישית ומחזקת מערכות יחסים, בעוד שאשמה מדומה עלולה להוביל לספק עצמי, טינה ומצוקה רגשית.
איך מתנהלים מול רגשות אשמה?
כדי לנווט ביעילות את מורכבות האשמה, חיוני לטפח מודעות עצמית, לערער על אמונות לא רציונליות ולהציב גבולות בריאים. הרהור על הערכים והכוונות שלנו יכול לעזור להבדיל בין אשמה אמיתית למדומה, ולאפשר לנו להגיב בחמלה וביושרה. חיפוש תמיכה מחברים מהימנים, בני משפחה או אנשי מקצוע יכול גם לספק נקודות מבט ואסטרטגיות התמודדות חשובות.
אם נחזור למירי וליוסי הזוג שתכנן בילוי משותף, נראה כי מירי מושפעת מהסביבה וממה יגידו, ועד כמה היא מאכזבת את בעלה. אך באילו ערכים היא פוגעת שהיא חושבת באופן הזה? האם יש מקום לאכזבה? בהחלט, אך האם האכזבה הזאת תנהל אותה ואת מערכת היחסים שלה עם יוסי או שהיא תתעל את המחשבות שלה לעשייה וליצירת ערב נוסף? האם באמת נפגע הערך? לעומת לקיחת אחריות על המצב ולאפשר לעצמה להבין שהיא לא חלתה בכוונה, הדרך לתקן את העוולה לכאורה שנוצרה היא אפשרית.
לסיכום, החיים מזמנים לנו סיטואציות שונות ומורכבות בהם מוערבות תמיד מערכת יחסים שלי עם עצמי, שלי עם בן זוגי ושלי עם הסביבה. המסוגלות לפתח ערך עצמי וביטחון עצמי נכון ומיטיב תלויה לרב בתפיסה שלי את אותם מרכיבים. ככל שאפתח מסוגלות אישית הבנת הניואנסים של אשמה אמיתית ומדומה כך אצליח לשמור על רווחה רגשית וקבלת החלטות נכונות. על ידי הכרה במקור האשמה שלנו, נוכל להגיב בבהירות ובחמלה, ובסופו של דבר להוביל לקבלה עצמית ולהגשמה רבה יותר בחיים.
ענת סלע (MAׂ)
יועצת זוגית ומינית
מומחית למערכות יחסים