על מה אנחנו באמת רבים

"אני מפחד לריב איתך, כי אני יודע שתשלפי לי דוגמאות מלפני שנים"

"ברור! שום דבר לא משתנה, זה מה שכל כך מבאס איתך".

"אבל למה את לא מתקדמת? תקועה על מה שהיה לפני שנתיים, שלוש, אין לי סיכוי..."

"ככה זה, אני זוכרת הכל".

למה את זוכרת כל דבר?

הוא מדבר על הריב של אתמול. היא כבר אוספת ארסנל של דוגמאות מכמה ריבים אחרים, דומים מאוד. לא כי היא מחפשת להאשים, אלא הזכרון ההישרדותי, פועל כמעט על אוטומט. משהו בגוף שלה נדרך. משפט אחד, טון אחד והיא כבר שם. בתחושה המוכרת העולה וצפה, של להישאר לבד גם כשמדברים.

ריבים בזוגיות כמעט אף פעם לא מתרחשים רק בהווה. הם שולפים איתם זיכרונות, תחושות וחוויות שנשמרו הרבה לפני שהראש הספיק לשכוח. זהו זיכרון לא רק של מילים או עובדות, הוא זיכרון שמפעיל אותנו דרך רגשות, תחושות הגוף וסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. איך בדיוק הזיכרון הזה עובד, ומה אפשר לעשות איתו במקום להילחם בו?

כדי להבין למה זה קורה, ואיך אפשר לעבוד עם זה אחרת, חשוב להבין דבר אחד בסיסי, הזיכרון הזוגי הוא לא ארכיון של עובדות, הוא חוויה חיה, רגשית וגופנית. וכשהזיכרון הזה נוגע במקומות של קרבה, מגע ומיניות, הוא לא מתעורר רק דרך מחשבה, אלא גם דרך הגוף.

הזיכרון הזוגי הוא לא ארכיון – הוא חוויה חיה

אנחנו רגילים לחשוב על זיכרון כעל מעין ארכיון פנימי. מקום שבו מאוחסנים אירועים כפי שהתרחשו. אבל מחקרי מוח בפסיכולוגיה מראים תמונה מעניינת. הזיכרון הוא תהליך דינמי, רגשי, מתעדכן. בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו, אנחנו למעשה משחזרים אותו מחדש דרך המצב הרגשי שבו אנחנו נמצאים עכשיו, דרך מערכת היחסים כפי שהיא נחווית היום, ודרך הסיפור שכבר נבנה סביב האירוע.

בזוגיות, המשמעות של זה עמוקה במיוחד. אותו ויכוח יכול להיזכר אצל אחד מבני הזוג כרגע של חוסר הקשבה, ואצל השני כרגע של הצפה וחוסר אונים. לא מפני שמישהו משקר או מגזים, אלא מפני שכל אחד חווה את המציאות דרך נקודות הרגישות שלו. הזיכרון הזוגי אינו אמת אחת, אלא, מפגש בין שתי חוויות סובייקטיביות, שלפעמים מתנגשות זו בזו.

ככל שקשר נמשך לאורך זמן, הזיכרון הופך להיות לא רק אישי אלא גם משותף. נוצר "זיכרון זוגי". אוסף של חוויות, פרשנויות ומסקנות המעצבות את האופן שבו בני הזוג מבינים את עצמם כזוג. מי אנחנו, מה קורה בינינו כשקשה, ועד כמה אפשר לסמוך זה על זו. זהו זיכרון חי, הוא יכול להתקבע ולהפוך לנרטיב נוקשה, אבל הוא גם יכול להשתנות, להתרחב ולהתעדכן.

למה פגיעויות נחרטות עמוק יותר מקירבה?

המוח האנושי בנוי כך שהוא מעניק עדיפות ברורה לחוויות שליליות. זהו מנגנון הישרדותי. קליטה מהירה של איום מגינה עלינו. אבל, בתוך קשר זוגי, אותו מנגנון בדיוק עלול לעבוד נגדנו. פגיעה אחת יכולה להישמר בזיכרון בעוצמה גדולה בהרבה מרצף של חוויות טובות, יציבות ואוהבות.

בפועל זה נראה שביקורת אחת מצליחה להאפיל על מחמאות רבות, ריב אחד נצבע כ"ככה זה תמיד", ורגע של בדידות מקבל משמעות רחבה הרבה יותר מהרגע עצמו. הזיכרון לא שומר רק את מה שקרה, אלא, את מה שהרגש פירש שזה אומר.

חשוב להבין, הזיכרון אינו עקשן מתוך רוע או רצון להכאיב. הוא פועל כמנגנון הגנה, הוא שומר מידע שלמד להיות רגיש, כדי למנוע פגיעה עתידית. אלא שבזוגיות, ההגנה הזו עלולה להפוך לחומה. בלי תיקון רגשי חוזר ונשנה, הזיכרון ממשיך לפעול לפי חוויות עבר, גם כשהמציאות כבר התחילה להשתנות.

בגלל זה חוויות קשות, טראומות, נכנסות מהר יחסית לזכרון מודחק, כי הוא מאיים על ההישרדות של האדם. טראומה או חוויה קשה שאינה מטופלת, תצוף בשלב זה או אחר דרך חוויות המזכירות את אופי הפגיעה, בדרך כלל דרך ביטוי גופני או רגשי. נניח כמו התקפי חרדה או התקפי זעם.

מה אנחנו כמעט לא שוכחים בזוגיות

• רגעים של פגיעה רגשית

• חוויות של בדידות בתוך הקשר

• הפרת אמון, גם אם בחרנו להישאר

הזיכרון לא מוותר עליהם בקלות, במיוחד אם הם לא קיבלו תיקון רגשי מספק.

ומה נוטה להישכח – וחבל

• כוונות טובות

• מאמצים יומיומיים

• ניסיונות תיקון והתנצלות

המוח זוכר את הכאב, אבל לא תמיד את הדרך שעשינו מאז.

מיניות וזיכרון גופני: כשהגוף זוכר לפני הראש

במיניות, הזיכרון אינו פועל דרך מילים, תובנות או כוונות טובות, אלא דרך הגוף. זהו זיכרון תחושתי, לא ליניארי, כזה שמתעורר לפני מחשבה, מתח או רפיון, רצון או הימנעות, התקרבות או קיפאון. לכן אדם יכול לומר בכנות: "אני אוהב/ת אותך" ובו־בזמן להרגיש שאין חשק, או שהגוף לא משתף פעולה. לא מפני שאין משיכה, אלא, מפני שהגוף זוכר משהו שהראש כבר ניסה לשכוח.

זיכרון גופני מיני נבנה לא רק מאירועים דרמטיים, אלא גם מחוויות קטנות וחוזרות. מצבים שבהם היה לחץ להיענות, חוסר סנכרון בקצב, התעלמות מסימנים עדינים של אי־נוחות, או תחושה שצריך 'להיות בסדר' גם כשלא באמת רוצים. הגוף לומד מתוך החזרות האלה מה צפוי לו במרחב המיני והלמידה הזו נרשמת כזיכרון של ביטחון או של דריכות.

כאן חשוב להבחין בין שני סוגי זיכרון. זיכרון של עוררות וזיכרון של ביטחון. עוררות יכולה להופיע גם בלי ביטחון, אבל היא לרוב שברירית, קצרת טווח או מלווה במתח. נראה כזאת במערכת יחסים קצרה, סטוצים ומפגשים המבוססים על מיניות. ביטחון, לעומת זאת, נבנה לאט דרך חוויות שבהן הגוף חווה הקשבה, אפשרות לעצור, חופש להגיד לא בלי מחיר, ונוכחות רגשית שמחזיקה גם מבוכה וגם שקט. רק כשביטחון נרשם בגוף, יכולה תשוקה להופיע לאורך זמן.

הרבה זוגות מפרשים ירידה בחשק כסימן לבעיה בזוגיות או במשיכה. בפועל, לא פעם מדובר בגוף המבקש תיקון. פחות הסברים ויותר חוויה מתקנת. פחות 'איך מחזירים את התשוקה' ויותר יצירה של מרחב שבו הגוף יכול ללמוד מחדש שמיניות היא מקום בטוח, הדדי ומכבד.

מיניות מיטיבה אינה מוחקת זיכרונות ישנים, אבל, היא יכולה להוסיף זיכרונות חדשים. כאלה שלאט־לאט משנים את מרכז הכובד. מהיזכרות בכיווץ, להזכרות ברוך, מהגנה, לפתיחות זהירה. זהו תהליך עדין, מצטבר, ולעיתים שקט, אבל הוא אחד המפתחות העמוקים לריפוי זוגי ומיני.

הזיכרון הזוגי הוא סיפור משותף

כל דבר קטן היא זוכרת

לכל זוג יש נרטיב:

• "תמיד אנחנו נתקעים באותם ריבים"

• "אצלנו אין תשוקה כמו פעם"

לפעמים העבודה הזוגית העמוקה היא לא רק לשנות התנהגות – אלא לעדכן את הסיפור. לראות גם את המקומות שבהם כן יש תנועה, למידה, קרבה.

לסיכום

זיכרון בזוגיות אינו טעות שצריך לתקן, אלא מנגנון שתפקידו להגן. הוא שומר במיוחד את המקומות שבהם כאבנו, נבהלנו או נשארנו לבד, ולעיתים מתקשה לתת מקום למה שהיה שקט, מיטיב ומתמשך. כשאנחנו מבינים שהזיכרון הזוגי הוא רגשי וגופני ולא רק מחשבתי, מתאפשר שינוי עמוק יותר.

במקום לנסות לשכוח או להתווכח על מי זוכר נכון, אפשר ללמוד לעבוד עם הזיכרון להכיר במה שנצרב, ליצור תיקון רגשי חוזר, ולאפשר לגוף לחוות חוויות חדשות של ביטחון, קרבה ומגע. כך, בהדרגה, הזיכרון הזוגי לא נעלם, אבל הוא מתרחב. ובתוך ההתרחבות הזו, נפתחת גם אפשרות לקרבה אחרת, רכה ומודעת יותר.

ענת סלע (MA)

ייעוץ זוגי ומיני