שלוש שנים. לפי מחקר מקיף שנעשה בארה"ב, ייקח לכם שלוש שנים (בממוצע) מהרגע שתזהו שלא טוב לכם בזוגיות עד שתחליטו להגיע לטיפול.
למה כל כך קשה להודות שיש לנו בעיה כזוג, ואם אנחנו מודים שיש כזאת מדוע לוקח כל כך הרבה שנים לחפש איש מקצוע שיעזור לפתור את הבעיות האלו?
ההנחה שאנחנו מכירים את עצמנו הכי טוב, שאף איש מקצוע לא יגיד לי מה לעשות היא שגויה מיסודה.
"אני מעדיפה לא לחשוב שמערכת היחסים שלי לא טובה, להתעלם או לשתוק כדיי שנפסיק לריב, מאשר להודות שיש לנו בעיות רציניות של תקשורת בזוגיות" אומרת לי עינת, אחרי שכבר קיבלה החלטה עם עצמה שלא מתאים לה להיות לא שמחה בזוגיות שלה.
זוגיות היא עניין כל כך מורכב, הקלות בה אנחנו מוותרים על עזרה היא כמו להחליט לוותר ללכת למוסך לטיפול שוטף ותחזוקה באוטו גם שהוא מתקשה להניע / מתחמם מהר / נתקע בעליות וכיוצ'.
אז מה עושים ואיך אפשר לצמצם את הפער בין התחושות הקשות בזוגיות ועד השלב בו אנחנו מבינים שאי אפשר להמשיך ללא עזרה.
כמו שעינת אמרה לי בשיחת הטלפון, זה עשוי להיות מפתה לשתוק כדי לגרום לבן הזוג להרגיש טוב יותר, רק שזה לא יוכל להחזיק לאורך זמן. נסו להיות כנים לגבי הרגשות שלכם עם בן הזוג. חוסר שביעות רצון במערכת היחסים יכולה להיות נורמלית כל עוד מערכת היחסים בריאה.
נסו להתבונן על עצמכם מהצד, האם הפרטנר הוא הבעיה לתחושות שלכם? הסתכלו על תחומים אחרים בחיי היומיום שלכם והיו כנים לגבי מה שעשוי להשפיע על הרגשות שלכם. האם אתם חווים קונפליקטים משפחתיים, שינויים בעבודה היוצרים חוסר ודאות לגבי העתיד? תחומים אלה עשויים להשפיע על איך אתה מרגיש לגבי מערכת היחסים שלך. ויכולים להעיד בהכרח שאולי בכלל אתם זקוקים לטיפול אישי.
אם בכל זאת אתם מרגישים שקשה לכם בזוגיות, חשוב להבין שנדרשת התגייסות של שני הצדדים לתהליך המשותף.
איך מתחילים שיחה כנה, אמיתית שתגרום לשינוי ובהבנה שאתם זקוקים לעזרה?
שיחה כנה, טובה ואמיתית במקום שונה מהמקום הרגיל שלכם, יכולה לסייע בשינוי התפיסה. צאו החוצה. שנו את התפאורה מאחורייכם. הרבה פעמים שינוי חיצוני פשוט פותח חלון הזדמנויות להקשבה של שני הצדדים.
בהתבסס על המחשבות לגבי המצב והשיחות עם בן/בת הזוג, שימו לב האם חלו שינויים בנושאים הבאים ובתדירות שהם עולים בקשר:
לא רואים אותי. אם אחד מכם מרגיש שהשני לא שם עליו או רואה אותו. זה מתבטא בבקשות או צרכים שלא נענים, וזה גורם לתסכול מתמשך, תחושת "דווקא" וזלזול.
הפסקתם לשכב. אין סקס כבר כמה חודשים והסיבות אינן רפואיות. תקופה ארוכה שאתם לא מצליחים להגיע למצב אינטימי, שכעס נמצא בינכם ונכנס עמוק למיטה. אולי אפילו אתם מרגישים שסקס הפך לקלף מיקוח, ואתם לא מצליחים אפילו לחשוב על אינטימיות מינית עם הצד השני.
ויכוחים בתדירות גבוהה. מעבר לסביר (בתחושה האישית שלכם), כל שיחה הופכת לויכוח. כל שאלה הופכת לתסכול, לגילגולי עיניים, לגרירת רגליים ולמילמולים שקטים של הקנטות. אתם נמנעים מלפתח שיחה רק מהחשש שיפתח ויכוח ןיכניס מתח נוסף הביתה.
הימנעות מלהיות נוכחים יחד באותו חדר. שהיום מסתיים, כל אחד הולך למקום אחר בבית. אין רצון לשהות בסלון המשותף, ואם זה קורה הטלויזיה חייבת לפעול. אתם מתקשים לשהות ללא הסחות דעת זה במחיצתו של האחר. הנוכחות שלו יוצרת אי נוחות אצלך, הנוכחות שלה יוצרת אצלך הרבה מתח.
יחס בשתיקה. יותר נכון היעדר יחס. אתם מחזיקים כעס כמה ימים / שבועות ולא מדברים עם הצד השני. בכך אתם חושבים שאתם מענישים אותו על היחס המזלזל שקיבלתם, אתם מרגישים שאי אפשר אחרת חוץ מאשר לשתוק, כי כל שיח אחר יגרור עוד ריב על הריב.
המשפחה המורחבת. יחסי חמים של מי מהצדדים, אחים אחיות, סבים סבתות, כל מי שאתם כביכול מחויבים לו והוא חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים שלכם. רק שהאנשים האלו מכניסים הרבה מתח אישי המשפיע על הזוגי, וכוצאה ישירה הפרטנר חוטף את הקושי עם ההתמודדות.
תקשורת בוואטסאפ. אתם שולחים הודעות ארוכות המפרטות את הרגשות שלכם, התסכולים, הרצונות והשאיפות. הודעות ארוכות לא זוכות ליחס כללבמקרה הרע, ובמקרה הטוב לאימוג'י מגוחך המגביר את תחושת התסכול אצל שנייכם. לא מצליחים לדבר כלל, סומכים על הודעת הוואטספ שתשלחו בסוף היום המתארת עד כמה אתם מאוכזבים מהצד השני וככה הוא יבין וישנה את התנהגותו. ("הוא יקרא ויבין", "אני מצליחה להעביר את המסר מבלי שקוטעים אותי", "ברור שהוא ישנה את ההתנהגות בעקבות כך שהוא יקרא שאני מתוסכלת").
פער בתפיסות גידול הילדים. כל אחד תופס עמדה שונה ונאחז בה. הציפייה שהשני יתיישר בדיוק לפי העמדה הזאת, כי זה הדבר הנכון ביותר לעשות. לא יכול להיות שההורים חושבים שונה על הילדים, לא יכול להיות שהפרטנר שלי חושב אחרת ממני. זה יוצר ריבים מתמשכים, ושם את הילדים באמצע הריבים שלכם. עד לכדי כך שהם הופכים לכלי משחק בריבים.
בגידה ויחסי אמון. אם מי מכם נמצא במערכת יחסים עם אדם נוסף, אם אתם חושדים שהפרטנר שלכם לא נאמן במערכת יחסים, כנראה שהפסקתם לסמוך ולהאמין האחד לשניה. להסתובב עם חשש שמא משהו עלול לקרות, או כבר קרה יכול להוביל לשינוי קריטי בזוגיות שלכם. ולא, זה לא אומר שחייבים לפרק ולהיפרד.
מזהים חלק מהדפוסים בזוגיות שלכם? לא מצליחים להתגבר על המכשולים האלו? ככל שתקדימו ללכת לטיפול זוגי כך תצליחו מהר יותר להתגבר על אותם קשיים.
זה לא אומר שטיפול זוגי ישנה את הצד השני ואז הקשר יציל את עצמו. יש לקחת בחשבון ששינוי חייב לקרות אצל כל אחד מכם, כי כנראה הדרך בה אתם פועלים היום אינה מצליחה ואינה עוזרת לכם להשתפר.
אני שומעת לא מעט מזוגות החוששים להגיע לטיפול שמא כל הגועל נפש יצוף, וזה יעשה רע יותר לזוגיות מאשר יועיל. ובכן, בשפת הרחוב אכן השיט יכול לצוף, השאלה כיצד אתם לומדים מהעבר עם שימת לב להווה ומוכוונות לעתיד.
בחנו היטב את איש המקצוע שאתם בוחרים. ערכו שיחת טלפון משולשת, שמעו על התהליך המצפה לכם, הדרך בה הוא או היא מדברים והאם אתם מתחברים לשיטה שלו.ה.
קחו בחשבון שבכל תהליך יש גם רגרסיות, לא בטוח שהם קשורות למטפל עצמו, אלא למסוגלות שלכם להתמודד עם השינוי. גם בזה המטפל יכול לסייע.
אם אחד מבני הזוג לא רוצה לגרום למערכת היחסים לעבוד או לא מעוניין בייעוץ זוגי, סביר להניח שהשתתפות בטיפול לא תהיה יעילה במיוחד.
עם זאת, כאשר זוגות מסורים לתהליך, טיפול זוגי יכול להיות כלי רב עוצמה המניב תוצאות משמעותיות. מחקר אחר מצא כי למעלה מ-70% מהזוגות האמינו שטיפול זוגי יעיל ואכן מצליח לגרום לשינוי.
אז מה אתם אומרים? תעזו להיות מאושרים בזוגיות שלכם?
ענת סלע (MA)
ייעוץ זוגי ומיני
מגשרת משפחה וגירושין
מומחית למערכות יחסים.