עשרת ימי תשובה

שנה חדשה היא תמיד זמן של רשימות. יש את רשימת

ה"אני אוכל פחות סוכר",

את ה"אעשה יותר ספורט",

את ה"אהיה רגועה גם כשילדים צורחים באוטו"ואת ה"אני השנה מבקשת העלאה ויהי מה".

מה עם החלטות זוגיות? מה עם החלטות אישיות שיש להן השפעה ישירה על הזוגיות שלי?

בקליניקה אני רואה את זה כל הזמן, זוגות מוכנים להשקיע בקריירה, בלימודים, בילדים, אפילו בכלב, ורק בזוגיות שלהם הם סומכים על "יהיה בסדר". איזה תודעת ביטחון שאני מתהלכת איתה שלא משנה כמה ימים לא נדבר, הוא תמיד יהיה שם בשבילי. רק שזאת תודעה כוזבת. כל אחד מכם אחראי במידה שווה לזוגיות שלכם. והיא לא מטפלת בעצמה. היא צריכה תשומת לב, כוונה – וגם קצת יצירתיות.

לוקחת אחריות זוגית

אספתי את עשרת הדילמות העולות באופן תדיר בקליניקה ואולי באופן סימבולי התקשרו לי גם לתקופה הנוכחית כעשרת ימי תשובה. הזדמנות לתת תשובות לדילמות אישיות המשפיעות על הזוגיות.

1. תשובה ראשונה-

חשיבות עצמית. אנחנו נוטים לחשוב שהדיעה שלנו היא היחידה והנכונה. אני מאמינה ביכולות האלק מלומדות שלי, בתפיסה שהכל צריך להיות באופן הזה בדיוק, שאני מפספסת ובענק את זה שאני רק יוצרת אנטגוניזם. מי שמי לחשוב שהידע הבלעדי הוא אצלי? מי שמי לחשוב שהצד השני יודע פחות ממני? ספוילר- אף אחד. פחות, הרבה פחות חשיבות עצמית. וזה מוביל אותי לתשובה השניה.

2. תשובה שנייה-

ענווה. להטיף פחות, לעשות יותר. לצאת מנקודת הנחה שלא, אני לא יודעת יותר טוב ממנו, ולא, ביקורת לא תעצים את היכולות שלו. ענווה לא תוריד מהיכולת שלי להראות את העוצמות שלי. להיפך! היא יוצרת סקרנות למידה וחקירה בשני הצדדים.

3. תשובה שלישית-

להיפגש עם עצמי. כל פעם שהוא מעלה אצלי את הסעיף, מוציא ממני את השד, מביא לי את העצבים,להעיז להתבונן גם על עצמי ולא רק על מי זה הייצור הזה שרק מביא לי עד עצבים. ומה אני עושה איתו בכלל.

יש בתכונה של בן הזוג שבגללה התאהבתי בו, שהיום היא התכונה הכי מעצבנת. כנראה שיש שם חתיכת מראה למה אני לא, וכמה הייתי רוצה להיות קצת יותר כזאת. זה לא פשוט להודות שתכלס, יש בי משהו שקצת רוצה מזה.

4. תשובה רביעית-

הבית שלי. עד כמה אני מביאה את הבית שבו גדלתי לתוך הקשר, ומשוכנעת שככה זה צריך להתנהל. ואם אני חושבת שלא ככה צריך להתנהל אז אני עשה הכל כדיי להביא את ההיפך. בכל מקרה אני עסוקה בלהביא משהו אולי מוכר, אבל לא בטוח שהוא מתאים לבית החדש שיצרנו. להעז ליצור משהו חדש ולא מוכר יכול לטלטל, להרעיד את הקרקע, אבל הוא גם יכול להביא התרגשות והפתעות וציפיה נעימה אם רק אסכים להיות במקום פחות שתלטן.

5. תשובה חמישית-

שליטה ובטחון. האדם היחידי בעולם שאני יכולה לשלוט בו הוא רק אני. איזה באסה. מה אני לא יכולה לשנות אותו אפילו קצת כדיי שהוא יהיה הגרסה הטובה ביותר שלו? חיזרו לתשובה מספר שתיים.

לשלוט אך ורק בדפוסי החשיבה שלי, המובילים לדפוסי התנהגות לא רק שזה לא מבאס, בעיני, זה ממש משחרר. השליטה הבלעדית היא רק שלי בעצמי. אפילו בילדים שלי אני לא יכולה לשלוט. (אוי כמה שזה קשה לתפיסה). השחרור הזה ייתן את הביטחון המלא לעשות את מה שאני מאמינה בו הכי טוב. בעצמי.

6. תשובה שישית-

השפעה חיובית או השפעה שלילית. למעשים שלי יש השפעה על הסביבה שלי ובטח שעל הפרטנר שלי. מה אני בוחרת לעשות והאם אני מודעת למעשים שלי ועד כמה הצד השני מושפע מהם. זה לא צריך לכוון אותי להתהלך על ביצים, אבל לפעול באופן כזה שתהיה לי במודעות שלמעשים שלי יש השלכות. מה שנקרא- אני לא חיה לבד בבית. אנרגיה זוגית נוצרת מהמסוגלות שלי לתפוס את המרחב כזוגי, ולא כ"למה אתה לא רואה אותי?".

7. תשובה שביעית-

ציפיות. כגודל הציפיות גודל הכריות. האם יש מקום לציפייה בקשר? בהחלט כן! מעצם היותינו חולקים חלל משותף, חשבון בנק משותף, מיטה אחת, זה מוליד ציפיות. מהצד השני שיבין שהוא לא לבד.

הבעיה מתחילה מההתמודדות שלי עם כך שהציפיות לא מתממשות.

שוד ושבר! הוא לא עומד בציפיות שלי! שוברים את הכלים ולא משחקים! "מה אני כבר ביקשתי"? מכירים את המשפט הזה? יופי, אין בעיה עם מה שביקשת, הבעיה מתחילה שהיא לא מתמלאת. הנה ציפייה לא ממומשת. תתמודדי. (חזרו לתשובה שישית).

8. תשובה שמינית-

להתבגר. זה ממש לא תפקידו של הצד השני לרפא לך את פצעי הילדות. עד כמה אני מביאה את המקום הילדי שלי לתוך הקשר בידיעה שברור שהוא צריך לתמוך בי ובמכאוביי. ואם לא אהבו אותך בילדות, הוא לא יוכל לעולם להחליף את אהבת האם/אב שחסרה לך כל כך. זה אפילו קצת לא פייר להפיל על הצד השני את התיק הזה. תטפלו בעצמכם. זה לא מחליף תמיכה חברית, רגשית, אבל זה לא יכול להיות תלוי בטיב החיבור בינכם.

9. תשובה תשיעית-

אחריות אישית. לכל אחד מכם יש מאה אחוז אחריות להצלחת מערכת היחסים שלכם. אתם לא שווים. אתם אנשים שונים עם יכולות שונות ולכן לכל אחד אחריות אחרת להצלחת מערכת היחסים. זה לא השוואתי בינכם ובטח שלא תחרותי. כל אחד נותן את מה שהוא יכול לתת בידיעה שזה המאה אחוז שלו.

לתת. בלי פנקס, בלי מחשבון, בלי טבלאות מי עשה מה מתי. זה מתיש, זה מרחיק ובעיקר שומר על יחסי עובד מעביד ופחות של זוג אוהבים ומאהבים.

10. תשובה עשירית-

אמפתיה. השריר שהכי קשה לנו לאמן במערכת יחסים. אנחנו כל כך עסוקים בזחיחות הדעת, שאולי אם נהיה פחות צודקים ויותר חכמים נצליח ליצור סדק של התקרבות לצד השני. וכמו קסם זה יאפשר לצד השני להתקרב אלינו. אמפתיה אומרת אני רואה אותך. זהו. זה לא אומר אני מסכימה איתך, זה גם לא אומר מקובל עלי. זה רק אומר אני רואה אותך, את הקושי שלך או את השמחה שלך ואני איתך ברגע הזה.

את הבלוג הזה כתבתי הכי מהר שכתבתי בלוג איי פעם. הכל בשלוף מהמותן, בלי נוסחי AI, ובלי פילטרים וחיפוש אחר סיגנונות כתיבה.

כנראה שאולי התשובה האחת עשרה היא אותנטיות. ועל זה כנראה שאצטרך להקדיש בלוג שלם כי שם יש חתיכת עניין.

אני מאחלת לכל קוראיי- שנה טובה בה בכל יום תבחרו לטפח את עצמכם דרך תשובות, לשאול המון שאלות, ולא להפסיק ללמוד.

תצחקו מלא, תאהבו, תרפו, תעשו מלא סקס ואז גם מלא אהבה. תמלאו את עולמכם באותה אהבה אל עצמכם לא מתוך חשיבות עצמית יתרה אלא מתוך בגרות והבנה שזוגיות היא חתיכת אתגר מרתק המביאה עימה למידה אינסופית.

ענת סלע (MAׂׂ)

ייעוץ זוגי ומיני

#עשרתימיתשובה #ייעוץזוגי #ייעוץמיני #טיפולזוגי #טיפולמיני #אהבה #זוגיות